סדר יום
בג"ץ ראשי הרשויות (בג"ץ 31/1294, נימוקים מיום 31.01.41)
מאפשרת התייחסות אל הנאשם כנקי מכל רבב,
כאשר נבחנת מועמדותו למשרה ציבורית, או כאשר
נבחן המשך כהונתו במשרה ציבורית בה הוא אוחז...
מקום שאיש ציבור הנאשם בעבירות חמורות...
נשאר בתפקידו חרף ההליך המתנהל נגדו, כאילו אין
הליך פלילי מתנהל; מקום שהגורם המוסמך לסיים
או להשעותו מכהונה מוצא כי בנסיבות אלה הוא
עודנו ראוי למשרתו, נשלח מסר קשה לציבור כולו.
זה מסר של זלזול בשלטון החוק, ולעיתים התעלמות
ממנו, כמו־גם של חוסר כבוד לפעולתן של רשויות
המדינה - ובראש ובראשונה של גורמי אכיפת החוק.
יש במצב זה משום מסר הרסני לאופן בו תופש הצי
־
בור את משמעות נקיטתם של הליכים פליליים נגד
אדם ולמשקל שהוא מייחס להחלטת התביעה לה
־
גיש כתב אישום, שהרי את נבחריו הוא רואה מתע
־
למים ממנה, כאילו לא ניתנה.
יש במצב זה פגיעה באמון
הציבור ברשויות ...".
ואילו דעתי היא, בכל הכ
־
בוד, שהמסר הבעייתי - מב
־
חינה ערכית ולא רק מבחינה
משפטית - נשלח לציבור
דווקא על ידי פסיקת בית המ
־
שפט העליון, שלפיה עוד לפני
תחילת המשפט יש לראות את
מי שהואשמו בפלילים כאש
־
מים וכמי שנפל בהתנהלותם
קלון חמור הפוסל אותם מל
־
בוא בקהל נבחרי הציבור.
אכן, כידוע, זכויות חוקתיות בישראל אינן מו
־
חלטות. אפשר לפגוע בהן בחוק או מכוח הסמכה
מפורשת בו, ובלבד שהחוק הולם את ערכיה של
המדינה, תכליתו ראויה והפגיעה בזכות היא מיד
־
תית. בפרשות דרעי ופנחסי, כמו גם בענייננו, לא זו
בלבד שהחוק אינו מאפשר - לא במפורש ואף לא
במשתמע - לפגוע בכבוד האדם, אלא שאף כלולים
בו הסדרים מפורטים בדבר השפעתם של אישומים
בפלילים על הכהונה בתפקידים ציבוריים. לפי הס
־
דרים אלה, ההולמים את העקרונות החוקתיים כפי
שתוארו על ידי השופט כהן, פסילה מכהונה תית
־
כן רק לאחר הרשעה - ואף זאת משהחליטה רשות
שיפוטית שבמעשה היה קלון. בענייננו, חוק הבחירה
אף לא מסתפק בכך אלא קובע הסדר מידתי שעל
פיו הרשעה והטלת קלון יביאו להשעיה בלבד, וחובת
ההדחה תתגבש רק לאחר שפסק הדין יהיה לסופי,
לאחר מיצוי הליכי הערעור.
פסק דין אומ"ץ, בשונה מפסיקות קודמות, אינו
פוגע רק בזכות לכבוד האדם ובעקרון החוקיות, אלא
גם בזכות לבחור ולהיבחר - המגלמת את הדמוקרטיה
אף במובנה הצר ביותר. המקרה היחיד בתולדות המ
־
שפט הישראלי שבו פסל שופט מועמדות של מפלגה
שלא על סמך הוראה בחוק הייתה דעת היחיד המפו
־
ירדור נ' יו"ר
רסמת של השופט יואל זוסמן בע"ב 56/1
, פ"ד יט(3)
ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית
ד
�
563 (5691), שבה סבר השופט כי מכוח עקרונות "ה
מוקרטיה המתגוננת" רשאי בית המשפט שלא לאפשר
התמודדות בבחירות לרשימה שביקשה לנצל את הז
־
כות להיבחר כדי להכחיד את
המדינה. למותר לציין שבע
־
נייננו אין מדובר במקרה כזה
- יהיו העבירות המיוחסות
לרוכברגר ולגפסו חמורות ככל
שיהיו לפי קביעת בג"ץ.
אמנם בית המשפט העליון
לא פסל את מועמדותם של
רוכברגר ושל גפסו בבחירות
הקרובות, אך אם תוטל חובה
להדיחם אם ייבחרו - זאת
תהיה התוצאה המהותית.
הבעיה אינה רק בהיעדר הע
־
קביות - שכן יהיה קושי רב
להלום מקרה שבו ייקבע שהדין מאפשר להיבחר
אך מחייב הדחה מיידית. הקושי הוא מהותי ממש;
פסילה של תוצאות בחירות על סמך עובדות שהיו
ידועות לפני הבחירות ושלא היה בהן כדי למנוע
את ההתמודדות כמוה כשלילה של הזכות לבחור
ולהיבחר. וכל זאת, כאמור, ללא הוראת חוק הקו
־
בעת הסדר כזה.
כאמור, בית המשפט לא קבע עמדה נחרצת אשר
לדין שיחול אם ייבחרו רוכברגר וגפסו, כמו גם ראשי
רשויות אחרים במצב דומה. יש לקוות כי אם השאלה
תתעורר ותגיע להכרעה שיפוטית, יעניק בית המש
־
פט משקל ראוי - וכבד - לזכות לבחור ולהיבחר, כמו
גם לכבוד האדם.
המסר הבעייתי
נשלח לציבור דווקא על
ידי פסיקת בית המשפט
העליון, שלפיה עוד לפני
תחילת המשפט יש לראות
את מי שהואשמו בפלילים
כאשמים וכמי שנפל
בהתנהלותם קלון חמור
בדעת מיעוט
"הבחירות הן המבחן
האולטימטיבי של
אמון הציבור, בוודאי
כאשר הציבור מודע
לכך שהוגשו כתבי
אישום וכאשר ניתן
להעריך שהנושא של
כתבי האישום יעלה
כסוגיה מרכזית
במערכת הבחירות.
אפילו אם סומכים,
כפי שחובה לעשות,
על עקרונות־העל
של שלטון החוק
וטוהר המידות, הרי
בצידם של אלה
חלים שני עקרונות־
על נוספים, ולא
פחות חשובים, והם
העקרון הדמוקרטי
וחזקת החפות"
הנשיא גרוניס
אוקטובר 3102
עורך הדין
׀
32
