רשים מהסיעה חלק מחבריה.
יתרה מזו, יש רשימות רבות - בחלקן המצע,
האידאולוגיה וההבטחות הם הבסיס המרכזי שע
־
ליו רצה ונבחרת הרשימה; באחרות יש חשיבות
גדולה יותר להרכב הרשימה; ובאחרות זהותו של
ראש הרשימה היא המרכיב הדומיננטי ביותר. חשבו
למשל על סיעות שבהן ראש הרשימה הוא למעשה
הרשימה; הוא שמרכיב את רשימת המועמדים במו
ידיו; הוא הסיבה המרכזית להחלטת המועמדים
להצטרף לרשימתו; ובעיקר, הוא הסיבה המרכזית
להחלטת הבוחרים לבחור בה. במקרים שיו"ר של
רשימה כזאת בוחר להתפלג מסיעתו וסוחף אח
־
ריו רבים מחברי הסיעה, האם נכון לומר שהסיעה
המקורית היא בהכרח המייצגת האותנטית יותר
של הרשימה המקורית שרצה לכנסת? לפיכך, כיוון
שאי אפשר לדעת אפריורית איזו מהסיעות תגשים
בצורה הראויה יותר את עקרון הייצוגיות ואת רצון
הבוחרים של הרשימה המקורית, אינני סבור שמוצ
־
דק לקבוע כלל שיוצר מראש העדפה קבועה לסיעה
המקורית.
גם מהפרספקטיבה של זכויות הסיעות אינני רואה
הצדקה להעדיף את הסיעה המקורית. כפי שראינו
בדוגמאות לעיל, התפלגות לא חייבת לנבוע מכל
־
נתריזם או מכיסאולוגיה; היא בהחלט יכולה לנבוע
ממניע אידאולוגי אמיתי. כמו כן, אף אם המניעים
להתפלגות לא היו טהורים לגמרי, לא ברור שדווקא
הסיעה המקורית היא האידאולוגית יותר. יתרה מזו,
התפלגות סיעות הוכרה כאופציה לגיטימית הן בחוק
יסוד: הכנסת, הן בחוק הכנסת ובחיקוקים נוספים
העוסקים במפלגות, והן בפסיקת בית המשפט הע
־
ליון. הכוונה הברורה מההסדרים החקיקתיים הנוג
־
עים להתפלגות היא שכל עוד התקיימו התנאים לה
־
גדרתה של פרישת חברי כנסת מסיעה כ"התפלגות",
זכאית הסיעה שהתפלגה לאותן זכויות שלהן זכאית
כל סיעה אחרת. סיעה שהתפלגה היא סיעה שוות
זכויות לכל דבר ועניין. לפיכך אינני רואה סיבה לה
־
עניש את הסיעה המתפלגת או לפגוע בזכויותיה.
לבסוף, גם מהפרספקטיבה של הח"כ הנכנס לא ברור
מדוע יש להעניק את הפררוגטיבה לבחור לאיזו סיעה
להשתייך רק למחליפו של ח"כ מהסיעה שהתפלגה,
ולשלול את זכות הבחירה ממחליפו של ח"כ מהסיעה
המקורית. בהנחה שלח"כ הנכנס עומדת זכות לבחור
להשתייך לסיעה שעימה הוא מזדהה יותר, נראה שז
־
כות זו עשויה להיפגע במידה שווה בין שכופים עליו
39
׀
עורך הדין
אוקטובר 3102
