של מועצות הערים להעביר מתפקידם את רוכברגר
ואת גפסו היא בלתי סבירה באופן קיצוני, ועל כן
פסולה מבחינה משפטית. זאת לנוכח העובדה שנגד
שניהם הוגשו כתבי אישום המייחסים להם עבירות
שחיתות שבית המשפט ראה כחמורות. בית המש
־
פט לא פסל את התמודדותם של השניים בבחירות
לראשות הרשויות, אף כי השופטים, לרבות הנשיא
גרוניס, הביעו כלפיה אי נחת מבחינה ציבורית,
לשון המעטה. עם זאת ציין בג"ץ כי אם מי מהש
־
ניים ייבחר לתפקיד, יהיה על מועצת הרשות לדון
ולהכריע בשאלה אם להעביר את ראש העירייה הנ
־
בחר מכהונתו, וכי ההחלטה שתתקבל נתונה אף היא
לביקורת שיפוטית. בית המשפט הבהיר מפיה של
המשנה לנשיא מרים נאור, שכתבה את חוות הדעת
העיקרית, כי "ניתן... להעביר ראש רשות מכהונתו...
גם לאחר הבחירות וזאת גם כאשר הוגש נגדו כתב
אישום עוד לפני הבחירות... 'דין הבוחר' הוא שי
־
קול שמותר להביאו בחשבון בין שאר השיקולים, אך
הוא אינו יכול להכריע את הכף".
המהלך המשפטי שהוביל להעברת ראשי העי
־
ריות מתפקידם הוא פשוט למדי: סעיף 22(א) לחוק
הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו
וכהונתם), תשל"ה־5791 (להלן: חוק הבחירה) מורה
כי אם נוכחה המועצה של רשות מקומית כי ראש
הרשות מתנהג התנהגות שאינה הולמת את מעמדו
של ראש רשות, וסבורה היא שעל כן אין הוא ראוי
לכהונתו, היא רשאית להעבירו מכהונתו. לפי פסיקת
בית המשפט, ההתנהגויות שבגינן הועמדו רוכברגר
וגפסו לדין הן בעליל התנהגויות שאינן הולמות את
מעמדו של ראש רשות, ובעטיין הם אינם ראויים
לכהונתם. הגשת כתבי האישום על ידי הפרקליטות,
לאחר שימוע, היא ראיה מספקת לצורכי המשפט
המינהלי לכך שראשי הרשויות אכן התנהגו כפי
שמיוחס להם. בנסיבות אלה הימנעות המועצות
מהעברת ראשי העיריות מכהונתם היא בלתי סבירה
באופן קיצוני בשל פגיעת הכהונה בטוהר המידות
ובשלטון החוק (ולדעת ארבעה שופטים לפחות, גם
בשל פגיעתה באמון הציבור בשלטון).
לעומת זאת, משעה שלשון החוק, כמו גם זכות
היסוד לבחור ולהיבחר, אינן מאפשרות לפסול מו
־
עמדות של נאשמים בפלילים לכהונה של ראשי
רשויות מקומיות כל עוד לא הורשעו ונגזר עונשם,
בית המשפט העליון לא מצא אפשרות, למרות אי
הנחת הציבורית שהביע, לפסול את מועמדותם של
בדעת רוב. המשנה לנשיא מרים נאור
בדעת מיעוט. הנשיא אשר גרוניס
29
׀
עורך הדין
אוקטובר 3102
