לכאורה לא הייתה צריכה תוצאת פסק הדין לה
־
פתיע; הכנסת חוקקה חוק שאיפשר לכלוא אנשים
לתקופה ממושכת, מאחר שכל חטאם היה בריחתם
מרדיפה. העובדה שדובר בחוק דרקוני, פסול, שדגל
שחור התנוסס מעליו עולה מכך שבית המשפט הע
־
ליון החליט על בטלות החוק פה אחד (גם אם השו
־
פט הנדל ביקש לבטל חלק נקודתי יותר מהתיקון).
פרט לשופט הנדל, השופטים גם לא מצאו לנכון
להכריז על השהיית הצהרת הבטלות, בשל הפגי
־
עה הקשה הנגרמת לנתונים במשמורת. אף כי היו
הבדלים בגישות בין חלק מהשופטים, לא היה ספק
בעיניהם שדין החוק להתבטל.
בפסק הדין העיקרי שכתבה השופטת עדנה ארבל
אף הובע ספק אם אפשר לומר שתכלית החוק ראויה.
גם אם השופטת ארבל הסכימה שהתכלית של מני
־
עת השתקעות מבקשי המקלט בישראל ראויה, הרי
שהיא סברה שהתכלית השנייה שציינה המדינה
כבסיס לחוק, זו של "בלימת תופעת ההסתננות",
מעוררת קשיים לא מבוטלים. בעצם, ציינה השופטת
ארבל, מאחורי הצגה סטרילית של הדברים מדובר
במעצר של בני אדם לא משום שהם מסוכנים אלא
כדי להרתיע אחרים. כלומר, מעצר שעושה שימוש
באדם כאמצעי. בכל מקרה, נפסק, מדובר בפגיעה לא
מידתית בזכויות.
כיצד אפוא עבר בכנסת חוק דרקוני זה, שכל שו
־
פטי ההרכב המורחב מצאו כבלתי־חוקתי, במעט
מאוד התנגדות? המקרה של התיקון שבוטל מספר
את הסיפור של היחס הצבוע של ממשלת ישראל
צילום: פלאש 09
היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בסיור שערך לאחרונה בדרום תל אביב
19
׀
עורך הדין
אוקטובר 3102
