סדר יום
בעקבות פסילת התיקון לחוק למניעת הסתננות (בג"ץ 21/6417, ניתן ביום 31.9.61)
לסוגיית מבקשי המקלט, אבל מצביע גם על הקלות
הבלתי נסבלת שבה עוברים בכנסת חוקים הפוגעים
בצורה קשה בזכויות אדם. נדרשה עבודה מאומצת
ומצוינת של קומץ עורכי דין מארגוני זכויות אדם,
שהפכו כל אבן משפטית ועובדתית כדי להמחיש
לפני בג"ץ את האבסורדיות של החוק, כדי להביא
לביטולו.
החוק לווה במסך עשן שפיזרה הממשלה על ידי
שימוש במונח "מסתננים"
שביקש להפוך את מבקשי
המקלט לפושעים, ובטענות
שלא מדובר בפליטים. אך
פסק הדין חשף את הצביעות
שבדבר; מצד אחד ישראל
הכירה בכך שאי אפשר לגרש
בחזרה את אזרחי אריתראה,
שהם מרבית האוכלוסייה
שעליה חל החוק, ומצד שני
לא בדקה את מעמדם של רוב
מבקשי המקלט על פי אמנת
הפליטים ולמעשה התייחסה
אליהם כאל פושעים. מדי
־
ניות האי־גירוש וההכרה
הקולקטיבית במקום בחינה
אינדיבידואלית הייתה יכולה
להתקבל על הדעת לו היא
לוותה במתן זכויות בסי
־
סיות למבקשי המקלט (כגון
היתר עבודה ונגישות לשי
־
רותי בריאות), אך במקום
זאת המדינה התעמרה בהם,
כלאה אותם והחלה בתוכ
־
ניות לגירושם.
היעדר הבדיקה האינדיבי
־
דואלית איפשר להשמיע שוב
ושוב את הסיסמה ש"לא מדובר בפליטים כי אם
במהגרי עבודה". אך כפי שמראה פסק הדין, אמירה
זו לא עולה בקנה אחד עם ההכרה בכך שעקרון "אי־
ההחזרה", שלא מאפשר לגרש אדם לארץ מוצאו
בשל סכנה הנשקפת לו שם, חל בפועל על מרבית
אזרחי אריתראה שבישראל.
השופטת ארבל פיזרה את מסך העשן כאשר הד
־
גישה שמרבית הכלואים על פי החוק הם מבקשי
מקלט, שבין אם יוכרו לבסוף כפליטים על פי אמנת
הפליטים ובין שלא - על רובם חל עקרון "אי ההח
־
זרה". גם ישראל הכירה בכך שאין לגרשם. וזה לב
פסק הדין: כפי שציינה המשנה לנשיא מרים נאור,
כבר בשנות ה־05 נפסק שתוקפו של מעצר מכוח צו
גירוש אינו מוסיף לעמוד אם לא מתקיים הליך הר
־
חקה אפקטיבי. צו גירוש, כדבריה, לא יכול לשמש
הסוואה להחזיק אדם במעצר
למשך זמן בלתי מוגבל.
מסך העשן פוזר גם
בממדים נוספים. השופטת
ארבל עמדה על כך שהנתונים
שהמדינה הביאה על מעור
־
בות מבקשי המקלט בפלילים
הם נתונים מספריים מוחל
־
טים, שאינם נותנים תמונת
מצב אמיתית והשוואתית
על הפשיעה בקרב מבקשי
המקלט. מנגד, הדו"חות של
מרכז המידע והמחקר של
הכנסת מצביעים דווקא על
כך ששיעור התיקים שנפתחו
נגדם מצומצם יחסית לכלל
האוכלוסייה; על כך שלמרות
שהמדינה טענה לנטל כלכ
־
לי שיוצרים מבקשי המקלט,
היא לא הביאה כל נתונים
בעניין; ועל כך שאף שהמדי
־
נה הצהירה על תוכנית לה
־
עברת מבקשי מקלט למדינה
שלישית, הרי שדובר במגעים
בלבד ולא בעניין קונקרטי.
חלק מהשופטים גם עמדו על
הבעייתיות בעצם כינוי מב
־
קשי המקלט "מסתננים".
אכן, ברחבי העולם מוכרים מבקשי מקלט מא
־
ריתראה כפליטים באחוזים גבוהים. על פי הנחיות
נציבות הפליטים של האו"ם, העונש על עריקה או
התחמקות משירות צבאי באריתריאה עלול להיות
עינויים והוצאה להורג ללא משפט, ומגיע לכדי רדי
־
פה במובנה של אמנת הפליטים. אין מדובר במשהו
רבות שמענו בתקופה
האחרונה על מצוקת
תושבי דרום תל אביב, שם
מתגוררים רבים ממבקשי
המקלט, ויש שהצדיקו את
החוק במצוקה זו. אך כפי
שציינה השופטת ארבל,
כליאתם של חפים מפשע
אינה הפתרון
השופטת עדנה ארבל
אוקטובר 3102
עורך הדין
׀
20
