זוב לפני תום הקדנציה. הבא בתור ברשימת המועמ
־
דים שמטעמה נבחר וילנאי היה מר שכיב שנאן. קמו
ח"כים ממפלגת העבודה וטענו שכיוון שהמחליף של
הח"כ המתפטר וילנאי נבחר מתוך רשימת המועמ
־
דים של העבודה, המחליף שנאן צריך להצטרף לסי
־
עת העבודה בכנסת ולא לסיעת העצמאות. ובכלל,
טענו, לא ייתכן שמועמד הנבחר הודות לכך ששמו
הוגש מטעם רשימת המועמדים של מפלגת העבודה
יכהן כח"כ מטעם סיעה אחרת. מנגד טענה סיעת
העצמאות כי המחליף נועד להחליף את ח"כ וילנאי,
ולכן עליו להצטרף אליה.
המחלוקת לא נמשכה זמן רב, שכן כנסת ישראל
מצאה פתרון לסוגיה זו באמצעות סעיף 01 לתקנון
הכנסת. סעיף זה קובע כי לח"כ הנכנס במקום הח"כ
שעזב עומדת אפשרות לבחור להשתייך לאחת מש
־
תיים: א) לסיעה שמטעמה נבחר; ב) לסיעה המתפ
־
לגת. כלומר, ח"כ המתמנה במקום הח"כ שעזב צריך
להודיע לוועדת הכנסת אם ברצונו להצטרף לסיעה
המקורית או לסיעה שהתפלגה ממנה.
ואכן כך היה: בדיון שהתקיים בועדת הכנסת
לאחר התפטרות השר וילנאי הודיע ח"כ שנאן, בה
־
תאם לסעיף 01 לתקנון הכנסת שהוחל אז בפעם
הראשונה, כי ברצונו להשתייך לסיעת העצמאות,
וזאת לקול מחאותיהם של חברי מפלגת העבודה.
ראוי לבחון בהקשר זה מצב דברים הפוך, כלומר
שהתפטר מתפקידו דווקא ח"כ מסיעת העבודה,
והנבחר הבא ברשימה היה בוחר (לפי תקנון הכנ
־
סת) להצטרף לסיעת העצמאות ולא לסיעת העבו
־
דה. במצב זה מאבדת סיעת העבודה חבר מטעמה
בכנסת, וסיעת העצמאות זוכה בח"כ נוסף המצטרף
לשורותיה; מדוע במצב זה יש לאפשר לח"כ הנבחר
מטעם הרשימה לבחור לאיזו סיעה להשתייך, כאשר
הוא נבחר מטעם רשימת העבודה ומחליף ח"כ מסי
־
עה זו?
יתרה מזו, לסיטואציה זו עלולות להיות השלכות
רחבות ביותר על תפקוד הכנסת והממשלה. למשל,
אם סיעת העבודה הייתה מאבדת ח"כ בעת שהייתה
חברה בקואליציה, מספר החברים בקואליציה היה
35
׀
עורך הדין
אוקטובר 3102
