נוהגים ומחליטים בהתאם?
לא ידוע לי על שפיטה מתגוננת. שופט
צריך לנהוג לפי כללי האתיקה, נקודה. מה
הטענה, שהשופט נוהג לפי כללי האתיקה
כדי שלא יתלוננו עליו?
פני־גיל: שהוא זהיר הרבה יותר.
אם שופט זהיר, זה טוב מאוד. ואם אתה
רוצה לומר ששופט מרסן את עצמו כדי
שלא תוגש תלונה עליו, טוב מאוד שהוא
מרסן את עצמו, מפני שלולא היה מרסן את
עצמו היה עובר על ציווי אתי.
שני: הזכרת קודם את הקו הדק בין
מוסד הנציבות ובין העצמאות השיפוטית.
אתה מבין את החשש הזה של השופטים?
זאת התנגדות טבעית של שופט - אל
תיכנסו לתחום שלי, לעצמאות שלי.
שני: ואתה סבור שהשופטים מבינים את
החשיבות של מוסד הנציבות?
להגיד לך שהמערכת הפנימה את החשי
־
בות של הביקורת במלוא המובן? לא, לא,
לא.
פני־גיל: למה לא?
מאותה סיבה שהמערכת שומרת על
הדבר היקר ביותר שלה - העצמאות. אבל
בא החוק ואומר: עצמאות היא נשמת אפם
של השופטים, ואני חושב שיש לשמור על
העצמאות, אבל אם מדובר בהתנהגות בלתי
ראויה, ייכנס הנציב ויאמר את דברו.
שני: ואתה חושב שההתנגדות הזאת
טבעית ומובנת, או שאילו יכולת היית
משנה את הדברים כך שהמערכת תפנים
יותר ביקורת?
לדעתי המערכת צריכה להפנים יותר את
הביקורת. היא צריכה להפנים שהביקורת
לא נעשית לרעתה אלא רק לטובתה, שה
־
ביקורת מטרתה לתקן, ואחד מהכלים לתי
־
קון המערכת הוא הנציב.
שני: מי צריך לדאוג לזה לדעתך, מנהל
בתי המשפט? נשיא בית המשפט העליון?
אני לא נכנס עכשיו לתפקידים אלה או
אחרים, אני מדבר על ראשי המערכת. ראשי
המערכת צריכים להפנים יותר את החשי
־
בות של תפקיד הנציב.
שני: ואיך ההפנמה הזאת אמורה לבוא
לידי ביטוי בפועל, ביתר שיתוף פעולה?
אני לא מבקש שילוב ידיים. אבל יש
מטרה משותפת גם למערכת וגם לנציב
והיא לתקן ליקויים. לפני כמה חודשים
התפרסם מחקר על הדימוי של המערכת
השיפוטית בעיני הציבור. המחקר הזה עשה
לי רע, ואני חושב שהוא צריך לעשות רע
לכל מי שטובת המערכת לנגד עיניו. נאמר
שם שיש פיחות בדימוי של מערכת אכיפת
החוק בציבור, והדימוי הנמוך הזה הולך ומ
־
תקבע במשך השנים. אז ישנם בוודאי כמה
גורמים למצב הזה, בין היתר עינוי הדין
והתמשכות המשפטים, אבל ישנם גורמים
נוספים. ולדעתי אחד הגורמים הוא התנה
־
גות שופטים בדיונים, התנהגות לא ראויה,
התנהגות לא אתית. אזרח שמופיע לפני
שופט שלא מתנהג כראוי קובע את דעתו
על כל המערכת. הוא לא מדבר על שופט
מסוים אלא על בתי המשפט בכללם. זאת
אומרת שהשופטים ערבים זה לזה.
שני: קרו מקרים בהם נתת החלטה בע
ת
ניין תלוי ועומד. האם אתה לא רואה בכך
פגיעה בעצמאות השיפוטית?
נגעת בנקודה בעייתית. אם אנחנו יכו
־
לים לדחות את מתן ההחלטה עד לאחר
פסק הדין, אנחנו משתדלים לעשות את זה.
יש מקרים שאנחנו יודעים שהם כבר אחרי
סיכומים, ואנחנו משהים את הטיפול. אני
לא חושש שהשופט יושפע מההחלטה, אבל
אחד הצדדים יכול לחשוב שבגלל התלונה
שלו העדיף השופט את הצד השני. אני חס
וחלילה לא מעלה על דעתי ששופט ייתן
החלטה שונה רק בגלל שהתלוננו עליו, אבל
אם אפשר אנחנו מנסים למנוע את הסי
־
טואציה. מצד שני יש מקרים שאי אפשר
למנוע, למשל אם המתלונן לא מקבל במשך
שנה פסק דין ועל כן מתלונן, התלונה כמובן
תתקבל לפני פסק הדין, וכמוה גם ההחלטה
שלי.
שני: אבל אז יש חשש של הצדדים מנ
ת
השופטים הם "אוכלוסייה"
רגישה לביקורת. יש בסיס
אידאולוגי לחשש של השופטים
מפני ביקורת, כיוון שיש לעיתים
קו דק בין ביקורת ובין התערבות
בעצמאות השיפוטית
אני חושב שתפקידי מסתיים
בכך שאני נותן החלטה. אני לא
רודף את השופט. המערכת
צריכה לטפל בשופטים,
ואני לא בא למלא את
תפקיד המערכת
"אין משנה סדורה לטיפול בתלונות
שנמצאו מוצדקות". גולדברג
אוקטובר 3102
עורך הדין
׀
48
הראיון
נציב תלונות הציבור על שופטים הפורש, אליעזר גולדברג
" להגיד שהמערכת הפנימה..."
