נו רושמים אותם כמי שאליהם יש מקום
לפנות. אנחנו גם מקבלים את הפרוטוקול
של הדיון, ורואים לפי הפרוטוקול מי נכח
במקום. בשלב ראשון אנחנו פונים לשופט
כדי לבקש את תגובתו, ולאחר מכן גם לכל
אותם אנשים שיכולים לעזור בבירור הת
־
לונה, למשל עורכי דין שנכחו באולם, אפילו
אם זה לא היה במסגרת הדיון שלהם.
שני: יש תלונות שאתה דוחה על הסף,
אבל יש גם מקרים שברור לך כי אין בת
ת
לונה ממש, ובכל זאת למען הזהירות אתה
מעביר לתגובת השופט ואחר כך דוחה?
ואם כן, האם אין בכך כדי להכביד על
השופטים באותם מקרים?
יכול להיות שזה מכביד במידה מסוימת,
אבל אני לא חושב שנכון מצידי לקחת
את האחריות לגורל התלונה ולומר מתוך
קריאה שאין לה יסוד. גם אם מהתרשמות
ראשונית אני בספק אם יש בתלונה ממש,
וגם אם אני יודע שאני מכביד על השופט,
אני מבקש מהשופט להגיב, זולת אם מת
־
קיימת עילה לדחות על הסף לפי החוק.
שני: כלומר אתה עושה זאת במודע.
במודע, במודע. אני לא רואה את עצמי
בתפקיד של סנגור לשופטים, אני לא הס
־
נגור שלהם.
פני־גיל: אבל אם אתה על פניו אומר,
"תהא תגובתו של השופט אשר תהא, אני
לא רואה פה בכלל איזושהי בעיה בהת
ת
נהגותו או בהתנהלותו", מדוע להעביר את
התלונה לתגובתו?
צריך להבחין בין תלונות שנדחות על
הסף ובין התלונות המתבררות. תלונות
שנדחות על הסף הן תלונות שבכל מקרה
אינן נכנסות לסמכות הנציב, ערעור למשל.
הנציב איננו ערכאת ערעור, ואת זה לא
כולם יודעים. הרבה פונים ומתלוננים שה
־
שופט חייב אותם בתשלום גדול, או דחה
בכלל את התביעה הכספית שהגישו. יש גם
מקרים שברור בהם שאין בתלונה ממש. אני
מצטער אם אני מביא דוגמאות קצת קי
־
צוניות, אבל אם מתלונן כותב שהשופט כל
הזמן הרכיב והוריד את משקפיו, וזה מעיד
שהיה חסר סבלנות, אני אשלח את זה לשו
־
פט? אלה כמובן הדוגמאות הקיצוניות שכל
בר־דעת אומר מיד שאין בהן תלונה. דיבר
־
תי קודם על מקרה שבו הייתה עילה לתלו
־
נה, ומהתרשמות ראשונית היה לי ספק אם
היה בה ממש.
"במציאות הנוכחית יש בעייתיות"
שני: ביקשת לתת גם לנציב סמכות לה
ת
חליט על פרסום החלטותיו.
נכון. במציאות הנוכחית יש בעייתיות
מסוימת. לפי החוק היום, מי שנותן את
ההסכמה לפרסום זה שר המשפטים, היום
שרת המשפטים, שהוא אדם פוליטי, ונשיא
בית המשפט העליון. עם כל הכבוד לנשיא
בית המשפט העליון - ואני לא מדבר על
הנשיא הנוכחי או על נשיאים אחרים באופן
ספציפי - גם הוא עלול להיות נילון, ואני
לא חושב שצריך להשאיר את המצב כפי
שהוא גם בעתיד.
פני־גיל: בלי להיכנס למקרים ספציפיים,
תוכל לתת דוגמה לנושא שלדעתך היה
חשוב שיפורסם?
למשל החלטות שנתתי בעניין צווי חי
־
פוש. אני חושב שראוי היה שהציבור ידע גם
על ההחלטות האלה. כשבא שוטר לאזרח
כדי לערוך חיפוש, שידע גם את זכויותיו. יש
מקרים שהתלוננו לפניי כי צו החיפוש היה
לקוי ולא ראוי. ואני לא מדבר על סמכות
השופט להוציא את צו החיפוש, השאלה
היא איך הצו הזה יצא, למשל אם הצווים
לא היו חתומים כנדרש או לא הכילו את
הפרטים הנדרשים.
שני: היו מקרים שהמלצת לפרסם ולא
קיבלו את המלצתך?
נדמה לי שהיה מקרה אחד.
שני: אז לכאורה פורסמו כמעט כל
ההחלטות שרצית, ולמרות זאת אתה
חושב שיש צורך בשינוי.
יש הבדל בין להמליץ לפרסם ובין מדי
־
ניות של פרסום על ידי הנציב. היום המצב
גם אם מהתרשמות ראשונית
אני בספק אם יש בתלונה
ממש, וגם אם אני יודע שאני
מכביד על השופט, אני
מבקש מהשופט להגיב. אני
לא הסנגור של השופטים
עם כל הכבוד לנשיא
בית המשפט העליון גם הוא
עלול להיות נילון, ואני לא חושב
שצריך להשאיר את המצב בכל
הנוגע לפרסום החלטות
כפי שהוא
נשיא ביהמ"ש העליון אשר גרוניס
אוקטובר 3102
עורך הדין
׀
46
הראיון
נציב תלונות הציבור על שופטים הפורש, אליעזר גולדברג
" להגיד שהמערכת הפנימה..."
