שהוא מכנה שלושת ה-
:T’s
Talent,Technology.
Tolerance,
כלומר, לצד עידוד מקצועות הטכנולוגיה למי
–
ניהם, על ערים ליתן את הדעת לכך שבני המעמד
היצירתי הם לב לבה של הכלכלה החדשה. בני
מעמד זה, הוא טוען, מנהלים אורח חיים אתגרי,
רב-תרבותי, תוסס וטרנדי, בד בבד עם עבודה
תובענית. בהתאם, הם דורשים מסביבתם לספק
להם כל זאת על בסיס של 7/42. העיר על רב-
גוניותה היא המקום האידיאלי לספק להם מגוון
זה. אבל, לא כל עיר ערוכה לכך ועל כן על פרנסי
העיר ליצור את המרחב המתאים. פלורידה אינו
מסתפק בחלק הניתוחי-תיאורי, אלא מונה מספר
צעדים מקדימים שעל הרשויות לנקוט כדי לייצר
את המרחב הרצוי. צעדים אלה כוללים למשל:
שימור מבנים, עידוד שימושים מעורבים ופעילות
מסחר במשך כל ימות השבוע, פיזור
בתי קפה וחנויות ייחודיות )מזון
אורגני, בגדי מעצבים וכיו"ב(,
יצירת שבילי הליכה ואופניים וערי
–
כת פסטיבלי רחוב למיניהם.
בערי עולם )ובערים רבות המבק
–
שות להימנות עימן(, אם כן, מסעדות
יוקרה, בתי קפה, בתי תרבות ומגדלי
יוקרה המתוכננים על ידי מתכנני-
על, מחליפים את הארובות המעשנות
שאפיינו את הנוף העירוני בתקופה
התעשייתית, כדי ליצור אווירה חגיגית, נקייה,
בטוחה ואוטופית. )
832
1998:
Zukin,
( אולם,
מעצם טבען של אוטופיות, התיאור החגיגי הנ"ל
של המרחב הוא חלקי ומעוות, מאחר שכפי שהרא
–
תה סאסן, במקביל למשיכת בעלי המקצועות
החופשיים, הופכים אזורים אלו להיות מוקדי
תעסוקה לכוח עבודה זול )לא אחת מקרב מהגרים
חוקיים ובלתי חוקיים(, המועסק בעבודות כגון
מלצרות, ניקיון, בנייה ואבטחה )
1991
Sassen,
.(
במציאות הניאו-ליברלית, עובדים אלו בד"כ
אינם נהנים מזכויות סוציאליות כלשהן ולעתים
קרובות מועסקים במשרות חלקיות בלבד. זאת
ועוד, כחלק מהמדיניות של יצירת עיר בטוחה
ונוצצת עבור משקיעים ובני ה'מעמד היצירתי',
ערים מגבירות סידורי אבטחה ואמצעי עונשין.
על פי רוב אמצעים אלה מופנים כלפי בני מיעו
–
טים ומחוסרי דיור )כמדיניותו הידועה של ראש
עיריית ניו-יורק לשעבר רודולף )רודי( ג'וליאני
לסילוק מחוסרי הדיור מהמרכז העסקי תיירותי
שבאי מנהטן(.
לאור זאת, יש לבחון בעין ביקורתית את השיח
המכליל, הסובלני והרב-תרבותי, העולה לכאו
–
רה מרעיון המעמד היצירתי. כלומר, לזכור את
אלה הנדחקים ע"י הכלכלה הניאו ליברלית ואת
מקומם במרחב העירוני. זאת, בניגוד לתפיסתו
של פלורידה, אשר מאדירה ומפארת את הכלכ
–
לה המבוססת על חוזים אישיים וזמניים, ככזו
שמעניקה חופש ומעודדת את אותו סגנון חיים
צרכני, אסתטי וחגיגי. מעבר להאדרה של
העובדים הנמצאים בצדה המואר של הכלכלה
הגלובלית, פלורידה תורם תרומה משמעותית
לפאניקה הקיימת בקרב ערים שונות )ובעקר ערי
עולם( ביחס לבריחת "הכוחות היצירתיים"
ובעקבותיהם ההון. קרי, פלורידה, הלכה למע
–
שה, מעודד את התחרותיות בין הערים
ומעודד בקרב מקבלי ההחלטות את התחושה ש:
"
die or -
creative
be
", על השלכותיה
הפוליטיות-כלכליות )
740
2005:
Peck;
.(
אם לא די באיום חד-משמעי זה ובתחרות ובהי
–
ררכיה הקיימת בלאו-הכי בין ערי עולם, פלורידה
מוסיף תמריץ נוסף לתחרותיות בדמות "מדד
היצירתיות" שהוא טובע. מדד זה משמש לדירוג
הערים על פי מידת היצירתיות שהוא מאתר בהן
וכולל מרכיבים כגון: מספר הפטנטים הנרשמים
באותה עיר, צפיפות הבוהמיינים וכן מדד הכושר
הגופני של התושבים, אותו הוא מכנה
"
residents
fat
versus
fit
" )שם: 647(.
90
˙ÂÚˆ˜Ó „„ÈÚ „ˆÏ
¨Ì‰ÈÈÓÏ ‰È‚ÂÏÂÎˉ
˙‡ Ô˙ÈÏ ÌÈ¯Ú ÏÚ
È·˘ ÍÎÏ ˙Ú„‰
̉ È˙¯ÈˆÈ‰ „ÓÚÓ‰
Ï˘ ‰·Ï ·Ï
‰˘„Á‰ ‰ÏÎÏΉ
ÌÈÈÁ‰ ˙‡ ˙ÂÈÁÏ ∫˜¯‡ËÒ ÙÈÏÈÙ
