א
ותם דימויים, תשתיות וחוויות שמספקת
העיר יוצרים את המורשת של המקום, אך בעוד
שמורשת מחזקת את זהותנו ברמה המיידית ביותר
של הבית, השכונה והעיר שלנו, הרי שללא זיכרון
היסטורי אנו הופכים מבולבלים וחסרי זהות.
כאשר ציוני הדרך הפיזיים נעלמים והמנהגים
משתנים, גם הקשרים למקום מתפוגגים וההזד
–
הות נחלשת.
החל מסוף המאה ה-91, בעיקר עקב רתימת
החשמל לשימוש יומיומי של בני אדם והתפתחות
אמצעי תחבורה המאפשרים ניידות קלה ממקום
למקום, הולכים הבדלים אלו ומיטשטשים: בזכות
אמצעי חימום וקירור אין צורך במעילי פרווה
לאלו הגרים קרוב לקטבים ובלבוש מינימלי ואוו
–
רירי לדרים קרוב לקו המשווה; אמצעי המיזוג,
יחד עם טכנולוגיות בנייה מודרניות מאפשרים,
לדוגמה, בניית מבנים מזכוכית
גם באזורים עם תנאי אקלים
קשים. התפתחות תעשיות
הטקסטיל והאופנה והתרחבות
המסחר הגלובלי )יחד עם שינויי
מסורת וחילון( העלימו מהנוף
תלבושות מסורתיות רבות. בסו
–
פרמרקט הקרוב למקום מגורינו
ניתן למצוא פסטה מאיטליה,
גבינה מהולנד ופירות טרופיים,
בעוד שבניו יורק נפתחים עוד ועוד חומוסיות
ודוכני פלאפל.
ההערכה כיום היא כי מאז תום מלחמת העולם
השנייה, בעיקר בשל פגעי מלחמה ולחצי פיתוח,
נהרסו ואבדו בין שליש לחצי ממרקמי הערים
ההיסטוריות בעולם. מרכזים עירוניים שלמים
נמחקו או עברו שינויים מקיפים: מבנים סמליים
נהרסו או עברו שינויי ייעוד; שווקים הועתקו
ממקום למקום; מרכזי תעשייה ומסחר ניטשו או
נהרסו; קנה המידה של הבתים או הרחובות
השתנה ועוד. בהיעדר המקום הפיזי המובחן,
ובמקביל היעלמותם של מאפיינים ייחודיים
באורח החיים של מקום, תחושת המקום נפגעת
והזהות מקומית הולכת ומיטשטשת אף היא.
על פי מחקרים שעורך האיחוד האירופי בעשור
האחרון, המאפיינים ההיסטוריים הייחודיים והז
–
הות של ערים אירופיות רבות הופכים יותר ויותר
מאוימים על-ידי לחצים של גלובליזציה וסטנדר
–
טיזציה. במונח האחרון הכוונה היא בין היתר
לסטנדרטיזציה של חומרי בנייה ועיצוב של בניי
–
נים או מרחבים עירוניים; כניסתן של רשתות
מסחריות עולמיות למרחב המסחרי והציבורי
המקומי ודחיקתם של חנויות מקומיות ותיקות
ומוצרים מסורתיים.
אובדן הייחודיות מטריד ראשי רשויות, אנשי
תכנון, תיירנים וכלכלנים, המחפשים דרכים
לבדל את יישובם ממקומות אחרים, בין אם מתוך
מטרה לשמור על מסורת וצביון ייחודיים או מתוך
מטרה למשוך אוכלוסייה חזקה לעיר ולהשאיר
אותה או את כספה ביישוב ככל שניתן. דוגמה
לכך ניתן למצוא בהקדמה לספר "קולינריה -
טועמים תרבות: החוויה הקולינרית של אירופה",
בה נכתב כי "מאפייני העמים השונים והמדינות
השונות באירופה באים לידי ביטוי בייחודם הקו
–
לינרי, כלומר במאכלים ובמשקאות המהווים חלק
נכבד מתרבותם. למרבה המזל, מדינות אירופה
התקרבו זו לזו, וגבולות שהיו בעבר בלתי עבירים
נעלמו. ההבנה ההדדית בין האירופים השתפרה
רבות וכל אזורי אירופה פתוחים כיום בפני תיי
–
רים... האופקים הקולינריים מתרחבים... אנו
נהנים מהאפשרויות הקולינריות שפותח בפנינו
המגוון הזה, ועם זאת איננו מסתכנים בכניעה
לבנאליות של מאכלים רגילים, או לטעמים הסט
–
ריליים שפותחו עבור החיך הבינלאומי" )דומינה,
א.; 9991, עמ' 9(.
אם כך, בעת שהבחנות באמצעות אורח חיים,
לבוש, קולינריה ולעיתים גם אדריכלות דועכות,
ישנה בחינה מחדש של התרבות והאמנויות )המ
–
הוות שיקוף מרוכז של התרבות( כאמצעים ליצירת
זהות מובחנת של מקום וכמקור למשיכה לערים.
82
Ìȯ˘˜ ÌÈ˘‡
ÌÈÈÂÓÈ„Ï ¨˙ÂÈ˙˘˙Ï
˙˜ÙÒÓ˘ ˙ÂÈÂÂÁÏÂ
˙ÂÈÂÂÁ‰ Ì‚ ͇ ¨¯ÈÚ‰
¯ÂˆÈÏ ÔÁÂη ˘È ˙ÂÈ˘È‡‰
È·È˘Ï˜ ÈÂÓÈ„
·È·‡ Ï˙· ‰Ó·‰ ˙ÂÈÂÓÂ‡Ï Ô΢Ӊ
