של שני נחלים בעמק וולשי הטובל בירוק, נכללת
ברשימת עשר הערים הארכיאולוגיות החשובות
בבריטניה. המבקרים במקום יעברו ליד הפסל של
צ'רלס רויס, מייסד רולס רויס; יביטו בבניין
ל, אשר שימש בעבר גם כבית משפט,
ֹ
יר הו
ֶ
י
ָ
הש
ובו נידונו למוות ארבעה מחברי התנועה
הצ'רטיסטית, שקראה למתן זכות בחירה לכולם,
אפילו לאלה שאינם בעלי רכוש;
מרחק צעידה
משם נמצא מקום לידתו של המלך הנרי החמישי
וחובבי להקת קווין יוכלו לבקר באולפני רוקפי
–
לד, שם הקליטה הלהקה את השיר "רפסודיה
בוהמית". "הבניינים ההיסטוריים והפסל, חנויות
קטנות, עצים גדולים, סמטאות, דמויות מעברה
של העיר ואפילו מערכת הביוב שלה מתועדים
במונמאות'פדיה" )כלכליסט, 2102(.
ג'ון קאמינגס, האחראי על הפרויקט, מספר כי
זהו תוצר של הכנה ממושכת בה
השתתפו מועצת העיר, קרן
ויקימדיה ומאות מתנדבים. גם
תלמידים השתתפו. סדנאות
עריכה ייחודיות התקיימו בבתי
הספר בעיר ותלמידים אורחים
סייעו בתרגום הערכים לסינית,
ספרדית ורוסית. הערכים נכתבו,
בר-קודים של קודי קיו.אר
Response)
(Quick
הודפסו
וצילום הבר-קודים מציג על מסך
הטלפון את הערך הרלוונטי
לפריט או לאתר, בשפתו של
המשתמש. כבר עתה מופיע ההסבר ביותר מ- 61
שפות, כולל אספרנטו.
בכך נוצר חיבור בין העולם הווירטואלי לזה
הגשמי ובין התושבים לעיר. העיר מושכת תיירים
וסקרנים ומציעה סיורים מגוונים למבקרים בה.
פעולה עירונית מסוג זה חושפת את ילדי העיר
באופן חווייתי ומהנה לאתרי התרבות, המורשת
והתשתיות העירוניות, יוצרת אינטראקציה נוספת
בינם לבין התושבים והתיירים ויוצרת אצלם את
הזיקה לעולם התוכן.
פרויקטים מסוג זה הופכים את העיר ליותר
מאוסף של פרטים ושל מתקנים ציבוריים: רחובות,
בתים, תאורה חשמלית וביוב. היא גם יותר ממכ
–
לול של מוסדות: בתי משפט, בתי חולים, בתי ספר,
מוסדות תרבות ומבנים ארכיאולוגיים והיסטוריים.
העיר אינה רק מנגנון פיזי ומבנה מלאכותי, טען
רוברט פארק, היא גוף של מנהגים ומסורות, "היא
מעורבת בתהליכים החיוניים של האנשים המרכי
–
בים אותה; היא יצירה של הטבע, ובייחוד של טבע
האדם". או כפי שאמר אוסוולד שפנגלר, לעיר יש
תרבות משלה: "מה שהבית הוא בעבור איכר, העיר
היא בעבור איש התרבות."
ואכן, הערים משמשות מנוע להתפתחות
תרבותית, לחדשנות וללמידה עוד מאז שאפל
–
טון וסוקרטס התנצחו בכיכר השוק באתונה.
ונציה הביאה עמה את הרנסנס, רחובות ברמינג
–
הם את המהפכה התעשייתית, מינץ את מהפכת
הדפוס ואילו השגשוג של לונדון בת זמננו, בנג
–
לור וטוקיו הוא פועל יוצא של היכולת לייצר
חשיבה חדשה.
בשנות השבעים של המאה העשרים החלה
מתפתחת תפיסת העיר הלומדת. תפיסה המכירה
בכך שלרשות המקומית יש תפקיד משמעותי
בהטמעת "למידה לחיים" ולו רק משום, שלעיר,
כישות גיאוגרפית, יש אפשרות לגייס ולרתום את
כל המשאבים בכל המגזרים שבה לשם פיתוח
הפוטנציאל האישי, ועל ידי כך להוביל לצמיחה.
כך למשל בפיטסבורג, עם קריסתה של תעשיית
הברזל, לקחה על עצמה העיר את המחויבות
לתוכניות הסבה; בליברפול, משמשת הטכנולוגיה
לחיבור בין בתי הספר וקהילת הלומדים בעיר;
בגלזגו הושק פרויקט "ברית לומדים" המקדם
למידה בקרב נוער מנותק, תומך בו ומפתח תכני
–
ות לקידום עובדים בעסקים קטנים.
תוכניות אלו משמשות אמצעי מרכזי להתפת
–
חות אישית, כלכלית, חברתית ותרבותית. בדומה
לחזון של "ערי חינוך", גם כאן ההתמקדות אינה
בדור הצעיר בלבד, אלא בכלל תושבי העיר
מקטן ועד גדול. הן מתוך הבנה כי ההתפתחות
והלמידה של הפרט חיוניות להתמודדותו עם
אתגרי החיים במציאות העכשווית, והן משום
שהלמידה מגבירה את המודעות של האדם
לעצמו ולסביבתו ונותנת בידו את הכלים למלא
תפקיד חברתי בעבודה ובקהילה מתוך סולידרי
–
ות ותחושת שייכות למקום.
העבודה המשותפת בין כלל הגורמים והפרטים
בעיר חיונית אך אינה טריוויאלית. על מנת ליצור
שיתופי פעולה צריכה להיות חבירה של אינטר
–
סים, עניין משותף וחזון עירוני, המביא בחשבון
את התקוות, הצערים, האתגרים והרצונות של
כלל התושבים והמוסדות בעיר.
76
