בכיר בעיצוב ובהובלה של החינוך בעיר. לא
ייפלא אפוא, שבשנים האחרונות מופנית תשומת
הלב לאיגום המשאבים הקיימים ביישוב: פיזיים,
אנושיים, חינוכיים ותרבותיים לטובת התכנון
והעיצוב של המדיניות החינוכית העירונית. אך
עדיין הניסיון להתייחס לעיר על תשתיותיה,
מוסדותיה ומרחביה כאל משאב וכמרחב למידה,
מצוי בחיתוליו.
הדבר דורש חשיבה אינטגרטיבית, יכולת
לראות את היתרונות הגלומים בכך עבור הפרט,
הקהילה והמוסדות, יצירת שיתופי פעולה לא
טריוויאליים ומעבר לכל אלה, חזון שניתן לתרג
–
מו לתוכנית עבודה סדורה.
מאמר זה יסקור כמה מהניסיונות והמודלים
המתגבשים בארץ ובעולם ויכולים לסייע בהת
–
מודדות עם אתגר זה. ישנן דרכים שונות להשיג
את המטרה. האיחוד הבינלאומי
של "ערי חינוך", או רעיון "עיר
לומדת", פועלים מעצם מהותם
למימוש חזון עירוני חינוכי
ברוח הדברים שצוינו. לצדם
מתקיימים פרויקטים ותוכניות
שמטרתם שונה בתכלית:
למידה מבוססת פרויקטים,
הפועלת להפיכת תהליך הלי
–
מוד למשמעותי בעבור התל
–
מיד; הקמת עיר ויקיפדית, המנגישה את המידע
ההיסטורי, הגיאוגרפי והתרבותי האצור בה לצי
–
בור הרחב, ואגב כך מהווה מקור משיכה לתיירים
ולהתחדשות עירונית; גיבוש חזון עירוני בגישה
אקולוגית- קהילתית, היוצר חיבורים בין סקטו
–
רים שונים בעיר. באמצעות כל אלה אמחיש כיצד
ניתן להשתמש בפרויקטים עירוניים וחינוכיים
שונים כמנוף להפיכת העיר למרחב למידה.
È¯Ú ÍÂÈÁ
"במרכזה של פדורה, מטרופולין העשויה כולה
אבן אפורה, ניצב ארמון מתכת שכדור בדולח בכל
אחד מחדריו. אם מביטים לכל כדור וכדור, רואים
בכל אחד מהם עיר כחולה שהיא דגם של פדורה
אחרת: אלה הן הצורות שהעיר יכולה היתה
לעטות אלמלא, מסיבה זו או אחרת, לבשה את
הצורה שבה אנו רואים אותה כיום. בכל תקופה
ותקופה היה מישהו שהתבונן בפדורה כפי שהיתה
ודמיין לו איזו דרך לעשותה עיר אידיאלית, אולם
בשעה שהוא בנה את הדגם הזעיר שלו, כבר לא
היתה פדורה אותה עיר עצמה, ומה שעד אתמול
היה איזה עתיד אפשרי שלה, שוב לא היה עכשיו
אלא צעצוע הנתון בתוך כדור בדולח..."
איטאלו קאלווינו, הערים הסמויות מעין
פדורה, בדומה לערים מציאותיות ברחבי העו
–
לם, אפשרה לחיי היומיום ולשגרה להותירה
נטולת חזון ונשמה, כשקברניטיה מקבלים את
החלטותיהם על אשר התרחש ממילא. ואכן,
לשגרת החיים כוח רב. על מנת לשנות, להתחדש
ולפעול למימושו של חזון עירוני אחר צריכה
הנהגת העיר להשכיל ולהשתמש במשאביה
החומריים, האנושיים והרוחניים. ללמוד על הצר
–
כים, התקוות והרצונות של התושבים ולגבש
תוכנית בת ביצוע שיש בה כדי לשפר את איכות
החיים של התושבים ושל דור העתיד.
העיקרון של שיתוף הציבור, פיתוח מודלים
לדמוקרטיה השתתפותית, יציאה של מוסדות
תרבות אל הקהילה וההבנה כי השקעה בחינוך
יכולה להוביל לתהליכי התחדשות ושינוי עירוני
–
ים, הובילו ראשי ערים ברחבי העולם לפתח חזון
עירוני. הם, המתמודדים עם קשיי תקציב ונדר
–
שים לפיתוח במכלול נושאים, הבינו את מגבלות
השלטון ואת העוצמה הטמונה בשיתוף המערכות
העירוניות ותרומתן האפשרית לעיצוב מרקם
החיים בעיר.
כל אלה עמדו גם לנגד עיניה של קבוצת נציגי
ערים, שבשנת 0991 החלה לעבוד במשותף על
פרויקטים ופעילויות, שיובילו לשיתוף התושבים,
לשיפור איכות חייהם לטיפוח הגאווה המקומית
והשיוך הקהילתי. מפגש זה, שהחל בקונגרס
בינלאומי ראשון בברצלונה, הביא למיסוד הרעי
–
ון ולהקמת האיחוד הבינלאומי של "ערי חינוך".
רעיון "ערי חינוך"
Cities)
(Educating
משמעו,
שהעיר עצמה, על שלל חלקיה ומרכיביה, מהווה
מקור לימוד לתושביה. ולמעשה מטרתה "לעצב
ולהטמיע תפיסת עולם חינוכית בקהילה שלמה.
תפיסה חינוכית שתתבטא במדיניות המוסדות
השונים ותיושם דרך פעילויות המכוונות לשיפור
איכות החיים של הפרט ולהגדלת מעורבותו ומח
–
ויבותו לקהילה בה הוא חי... באמצעות שיתופי
פעולה בין כל בעלי העניין בעיר" )אתר היוזמה(.
העיר הופכת למלמדת כאשר היא מטביעה את
חותמה בהתאם לכוונה זו ובדרך שבה היא
¨˙Â˘Ï ˙Ó ÏÚ
ÏÂÚÙÏ ˘„Á˙‰Ï
ȯÈÚ ÔÂÊÁ Ï˘ ¢ÂÓÈÓÏ
˙‚‰‰ ‰Îȯˆ ¨¯Á‡
˘Ó˙˘‰Ï ÏÈ΢‰Ï ¯ÈÚ‰
¨ÌÈȯÓÂÁ‰ ‰È·‡˘Ó·
ÌÈÈÁ¯‰Â ÌÈÈ˘Â‡‰
72
