מהדהדת. זו גם דוגמה טובה להתחדשות עירונית
)
re-urbanization
( )היילברונר ולוין, 6002: 9(.
במקומות אחרים נוצרו מגה-ערים המשלבות
מהגרים מכל קצוות המדינה והעולם. אם כן,
תהליך העיור הוא דינמי ונמצא בהתהוות מתמ
–
דת. לפיכך מנסים העוסקים בתחום להמשיג ולח
–
קור אותו באופן אינדוקטיבי ודדוקטיבי, המתמקד
בזמן ובמקום.
È¢‡≠‰È˙˘ÏÙ· Ȅ‰ȉ ·Á¯Ó·
הציונות היא תנועה עירונית בעיקרה. למרות
האתוס הציוני של עבודת האדמה והיפוך הפיר
–
מידה, למעשה רוב המהגרים היהודים לפלשתינה
הגיעו לערים או ליישובים שהפכו עירוניים )כמו
מושבות(. כבר בסוף התקופה העות'מנית צמחו
ערים עתיקות במספרים
מרשימים, במקביל למודרניז
–
ציה הכללית שלהן. תל אביב,
העיר העברית הראשונה,
הייתה למרכז כלכלי-חברתי-
תרבותי כבר בשנות ה-02 של
המאה הקודמת פחות משני
עשורים לאחר הקמתה. בסוף
תקופת המנדט חיו כ-%57
מהיהודים בפלשתינה-א"י
ביישובים עירוניים )אפרת,
8891: 82(. על כך יש להוסיף כפריים פלשתינים
רבים שהיגרו לעיר בחיפוש אחר פרנסה חלופית
)יזבק, 0002(. מספר כוחות פעלו לעיור מואץ זה,
ובהם בלטו הקולוניאליזם הבריטי על מאפייניו,
הלאומיות היהודית, וההתפתחות הקפיטליסטית
של הארץ.
במחצית הראשונה של המאה ה-02 השפיע על
העיור בעיקר הקולוניאליזם הבריטי, אשר תמך
בצמיחתו של ההון הפרטי. התפתחותה של חיפה
תדגים זאת היטב. הפיכתה למרכז מינהלי של
ממשלת המנדט העצימה את חשיבותה האזורית
שהייתה כבר בתקופה העות'מאנית, והקנתה לה
מעמד מועדף. בראשית שנות השלושים של
המאה העשרים, בנו הבריטים את נמל חיפה
ואפשרו תנועת סחורות מודרנית. כלל השירותים
והתעשיות שנוצרו במפרץ חיפה משכו אליה עוד
ועוד מהגרים, מהארץ ומחוצה לה. יהודים כער
–
בים חיפשו בה פרנסה וניעות חברתית )דה פריס,
;1999
2004
Vries,
De
(. כל אלו גרמו להגדלת
העיר פי 7 במהלך תקופת המנדט, גידול שהתמ
–
תן במידה רבה עם קום מדינת ישראל.
שנית, הלאומיות היהודית הייתה כוח מחולל
לעיור בפלשתינה. העולים היו בחלקם עירונים גם
במדינות המקור, וחיפשו את מזלם בערים
ובמושבות המתעיירות, כמו ראשון לציון ופתח
תקווה. בערים יכלו המהגרים לייצר רשת חברתית
צפופה וליהנות מתחושת ביטחון יחסית. בעלי הון
הקימו בתי חרושת ועסקים, אחרים חיפשו פרנסה
ומסוף שנות העשרים גם מצאוה בדרך כלל.
ההתפתחות של ערים ועיירות הייתה מהירה, וני
–
זונה מהתפתחות קפיטליסטית מואצת.
כל זאת לצד רטוריקה של העדפת החיים הכפ
–
ריים - החקלאות והקהילתיות. למרות שמרכז
היישוב היהודי היה בתל אביב, האתוס גרס מעבר
אל הכפר. היושבים בערים היו רוב דומם )אלרו
–
אי, 4002(. הם יצרו ושינו עירוניות שוקקת שתל
אביב הייתה במרכזה, בחסות תנועה לאומית
שהציבה אתוס של חלוציות כפרית. העיור בתקו
–
פה זו נבע מהגירה טבעית, מרצונם החופשי של
אנשים, נשים וטף להגר העירה. חשוב להדגיש כי
הרצון נבע לא פעם מהיעדר אלטרנטיבה או
מכורח המציאות, אך ההחלטה לאן להגיע הייתה
אישית או משפחתית. גם בפלשתינה חזרו תיאו
–
רים של מציאות קשה, בה חוסר פרנסה מביא
אנשים לחרפת רעב ולנדודים בעקבות עבודות
זמניות )ראו למשל: פקלמן, 7002; ברנשטיין,
8002(. בין השאר על רקע זה נוצרו מוסדות יישו
–
ביים רבים, כמו ההסתדרות הכללית )דה פריס,
9991(. יחד עם זאת, לא הייתה יד מכוונת בעניין
¯ÂÈÚ ÈÎ ‰ÓÎÒ‰ ‰˘È ÌÂÈÎ
˙ÈËÒÈÏËÈÙ˜ ˙ÂÁ˙Ù˙‰Â
˙Ú‰ ˙‡ ÌÈÈÈÙ‡Ó
‰·¯ ‰„ÈÓ·Â ˙ȯ„ÂÓ‰
‰ÈÈÈÙ‡Ó ˙‡ ÌȯȄ‚Ó
‰ÈÁÓ‰ ˙·È·Ò ˙ÈÁ·Ó
Ì„‡‰ È· Ï˘ ˙ÈÓÂÈÓÂȉ
63
¯˙ÂÈ· ˙ÈÏÏΉ ‰¯Âˆ· ∫ÔÈÈÙ‰ „ȯقÈÊ ¯ÊÚÈχ
