זה. לכן ניתן לראות בהתפתחויות אלו עיור טבעי
שנבע מגורמים שונים, בהם הקולוניאליזם הברי
–
טי על מאפייניו, הלאומיות היהודית על מהגריה,
וההתפתחות הקפיטליסטית של פלשתינה.
ÔÂÎ˙· ÌÈÈÂÒÈ ∫‰È„Ó‰ ̘ ÌÚ
‰ÏÚÓÏÓ
העיור בישראל לאחר קום המדינה היה שונה
מאוד. למרות המשך הקמתם של יישובים כפרי
–
ים, בעיקר בזמן ה'עלייה ההמונית' )9491-2591(,
רוב היהודים שהגיעו ארצה התיישבו באזורים
עירוניים. בתחילה היו אלו אזורים עירוניים קיי
–
מים. מ-4591, עם התחדשות העלייה, הוחל ביי
–
שום תוכנית פיזור האוכלוסייה שכוונה לאוכלו
–
סייה עירונית. כדי לעמוד על מאפייני עיור זה
אעסוק בהרחבה במקורות התוכנית.
עוד בשנות הארבעים של
המאה העשרים הייתה פעילות
נרחבת באגודה המקצועית של
המהנדסים והאדריכלים )אגודת
האינג'ינרים והארכיטקטים(,
בדבר הצורך בתכנון ההתפרסות
העירונית בארץ ישראל המנד
–
טורית, וזאת משיקולים של
מיצוי הפוטנציאל החקלאי ושל
עיור גובר באוכלוסייה היהודית. עם הכרזת תוכ
–
נית החלוקה, ב-7491, התאגדו חברי הקבוצה
ל'חוג לרפורמה התיישבותית' )טרואן, 6991(.
החוג, שבראשו דמויות מוכרות בעולם התכנון
כמו אליעזר ברוצקוס, הפעיל לחץ על ראש
הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן גוריון, על
מנת שזה יקדם את פיזור האוכלוסייה העירונית.
משלב מוקדם זה עמד בעיניהם יחס של 04: 04:
02 בין אוכלוסייה עירונית במרכז, עירונית
בפריפריה וחקלאית בפריפריה, בהתאמה, כיעד
ריאלי ורצוי, והם עשו כל שביכולתם כדי לקדמו.
זאת בשעה שחלוקת האוכלוסייה היהודית באותה
תקופה הייתה של 27: 61: 31, בהתאמה. אנשי
החוג איישו עמדות מפתח באגף התכנון החדש
של המדינה, הפעילו שדולה חיצונית שהעבירה
מידע ומחאות לראש הממשלה, והציעו תוכניות
ראשוניות כבר ב-9491 )רייכמן ויהודאי, 4891:
54 84; ארכיון המדינה )א"מ(/משרד ראש הממש
–
לה ג-3155, 5103(. התפיסה שייצגו אנשי ה'חוג
לרפורמה התיישבותית' כונתה 'רגיונליסטית'
בשל תמיכתה בתכנון אזורים אוטונומיים. התפי
–
סה ה'רגיונליסטית' עמדה להוות את התשתית
הרעיונית לאגף התכנון עד 3591.
אגף התכנון הוקם במשרד העבודה והבינוי
בראשותו של השר מרדכי בנטוב ממפ"ם. לראש
האגף, שישב בתל אביב, מונה מתכנן הערים אריה
שרון. בראשות חמש מחלקותיו ניתן למצוא בעלי
משרדי תכנון ומתכננים ברשויות המקומיות.
כלומר אנשי מקצוע )פרופסיונאלים( הם שאיי
–
שו את שורותיו. למשל, בראש מחלקת הסקר עמד
ברוצקוס, ובראש מחלקת תכנון סדיר )או בניין
עיר וכפר( ציון השמשוני, אשר שימש גם כסגן
לראש האגף. עד 3591 שמר לעצמו אגף התכנון
אוטונומיה ממשרדי הממשלה השונים. חשיבותו
הועצמה ב-1591, אז הועבר רוב האגף למשרד
ראש הממשלה, למעט מחלקת השיכון שנותרה
במשרד העבודה והבינוי, ומחלקת תכנון סדיר
שהועברה למשרד הפנים. למרות שינויים מינה
–
ליים אלה, המשיך האגף כולו לשבת בתל אביב,
דבר שתרם בין השאר לשימורה של אוטונומיה
ממשרדי הממשלה השונים להם היה כפוף )רייכ
–
מן ויהודאי, 4891: 01 22; שרון, 4002(.
המעבר למשרד ראש הממשלה נבע גם מהערכ
–
תו של ראש הממשלה דוד בן גוריון לאנשי האגף,
אשר מקצועיותם הבטיחה לו את אשר רצה -
תוכניות מומחים לבניית הארץ, ובפרט לבניית
הנגב. בן גוריון האמין כי תפיסת חבלי ארץ על
ידי יישובים היא הדרך הטובה ביותר לשמירת
ביטחון המדינה. בישיבת הממשלה ב-61 ביוני
8491 טען בן גוריון בזכות יתרונותיו של הנגב,
התלונן על כך שאין מומחים, וסיכם זאת כך: 'אם
הצליח אז הוא מומחה. אם לא הצליח - אז הוא
לא מומחה. יען כי אולי עוד לא מצא את הדרך'
)א"מ/ ישיבות הממשלה, כרך א'(. כלומר, בן
גוריון שאף למצוא מומחים אשר ישרתו את
מטרותיו הלאומיות. כך הצטלבו רצונותיו של בן
גוריון, משיקולים לאומיים, עם שאיפותיהם
המקצועיות של המתכננים באגף התכנון, והאח
–
רונים זכו ליד חופשית.
האוטונומיה של אגף התכנון הייתה לצנינים
בעיני חלק מחברי הממשלה כבר במפנה העשור.
בתחילת 0591 הוקמה ועדה 'לבחינת שטח עבוד
–
תו של אגף התכנון'. במסקנותיה ציינה בין השאר
כי: 'אגף התכנון פעל בצורה, כאילו הייתה לו
הסמכות להיות הגורם היחיד המחליט על עניינים
64
„Â‡Ó ÂÚÙ˘Â‰ ÌȯÚ
¨˙ÂÈ˙È„Ó ˙ÂÚÈ·˜Ó
‰ÚÈÙ˘‰ ≤∞≠‰ ‰‡Ó·Â
Ï˘ ‰„ÂÒÈÓ ‰˙ÂÁ˙Ù˙‰
¯ÂÈÚ‰ ÏÚ Ì‡ω ˙È„Ó
˙Ú¯ÎÓ ‰¯Âˆ·
