היה מהותי ליצירת מרחב למידה, התקף גם
לערים אחרות. דבר זה אפשרי גם בישראל. ניתן
ליצור שיתוף פעולה בין האגף לשיפור פני העיר
ואגף החינוך; ישנה אפשרות לשלב ילדים בתכנון
ואף יותר מכך - לתת בידם משימת תכנון אותה
יבצעו בשיתוף עם אנשי מקצוע והנחיה של מחנ
–
כים; ניתן ליצור מתחמים לימודיים לשעות המת
–
אימות בגינות ציבוריות ועוד. ישנן ערים שפעו
–
לות מסוג זה נעשות בהן כבר עתה. בפתח תקווה
סייעו הילדים בתכנון הפארק העירוני, ובמוזיאון
העיצוב בחולון, במסגרת
פרויקט "מעצב צעיר", נוצר
שיתוף פעולה עם מחלקת
מבני ציבור והתלמידים גיבשו
תוכנית מפורטת לבנייתו של
גן סיפור חדש.
על העיר לבנות תמונה
עירונית שלמה, המחברת בין
צרכים ומענים לחיי הקהילה ומערכת החינוך.
תהליך אסטרטגי מעין זה יכול להבקיע את חומות
הלמידה במסגרת הפורמלית וללבות את הבערה
הפנימית של התלמיד והעניין בלימודים. כך
שתיווצר למידה מיטבית המעשירה את הנפש
ואת הדעת.
"תמיד האמנתי שיש לגשת לפרויקטים דרך
בחינה מדוקדקת של בני אדם", אומר הרצברגר.
"אני לא מעוניין להתעכב על ההבדלים בין קבו
–
צות דתיות או אתניות, אלא אני מנסה לברר מה
יש לכולנו במשותף. ומה שיש לכולנו במשותף,
זה הרבה. אז אני צופה באנשים, כותב על אנשים,
מקשיב לאנשים, חושב על אנשים ומנסה לראות
מה הם עושים, ולהתאים את התכנון שלי אליהם
)הארץ, 2102(.
נראה שאם נאמץ את עקרונות הפעולה של
הרצברגר בתחום התכנון וניישם אותם בחינוך,
נוכל לראות את הילדים ואת המורים, להכיר את
תחומי העניין שלהם ולעצב עבורם מרחבי למידה
חווייתיים, מעשירים ומעוררי סקרנות. אולי אז
תחדל להתקיים אמרתו הידועה של ג'ורג' ברנרד
שו אשר טען כי בימי ילדותו נאלץ לקטוע את
לימודיו כדי ללכת לבית הספר. ההשכלה של
התלמידים תהיה תוצר של החברה, התרבות
ואורח החיים שהם מנהלים. תהליך הלימוד יוכל
להפוך ליצירתי, מאתגר ומאפשר פיתוח של
רעיונות מקוריים, כאלו שישיאו תרומה לתלמי
–
דים, לקהילה ולסביבה בה הם חיים.
‰˙· Ïȯ‡· ¨‰˘ÚÓÏ
¨˙Ù˙Â˘Ó ˙È˙Ïȉ˜ ‰Ù˘
ÔÈ· ‚ÂχȄ‰ ̄˜Â
‰È‰ ‰Ê ·Ï˘ ÆÌȯ¢҉
‰„ÈÓω ·Á¯Ó ˙¯ÈˆÈÏ È˙‰Ó
78
