בין גלובליזציה לפיתוח אזורי ייחודי למקום
ספציפי. החל משנות ה-06 של המאה הקודמת,
נשמעות קריאות לחזרה לעירוניות של רחובות
צפופים ומלאי חיים עם עסקים מקומיים קטנים,
טקסים ופסטיבלים מקומיים ועוד, כפי שמשתקף
בין היתר בספרה של ג'ין גי'קובס
"מותן וחייהן של ערים אמריקאי
–
ות גדולות", רעיון המקודם גם
בישראל על-ידי תנועת "מרחב".
כיום אנשי תכנון קוראים
לגלות רגישות לאופי המקום
ולפתח כל יישוב בהתאם למאפ
–
ייניו הייחודיים להתבסס על
מאפיינים מקומיים, כולל התוש
–
בים עצמם והידע המצוי ברשותם.
גם אונסק"ו מתאימה עצמה
לתפישות אלו והחל משנת 3002 מוגדרים לא רק
"אתרי מורשת" פיזיים, אלא גם נכסי מורשת אל-
גשמיים )
heritage
cultural
intangible
(, אשר
מוגדרים באופן הבא:
includes traditions
also
heritage...
Cultural
expressions inherited from our
living or
our
to on
passed
and
ancestors
traditions,
oral
as such
descendants,
rituals,
practices,
social
arts,
performing
practices
and
knowledge
events,
festive
universe or
the
nature and
concerning
produce
to skills
and
knowledge
the
crafts.
traditional
heritage
cultural
intangible
fragile,
While
in maintaining
factor
important
an is
of growing
face the in
diversity
cultural
globalization.
ועדיין, כאשר אנו דנים בזהות ובדימוי אנו
מתייחסים בעיקר לנראות במרחב הציבורי. "אמ
–
נות" ו"תרבות" במרחב הציבורי נוצרות לרוב
מהכנסה מכוונת של פעילות או אובייקטים
הקשורים לתחומי האמנויות היפות )ציור, צילום,
פיסול, עיצוב, אדריכלות( או לתחומי אמנויות
הבמה )מוזיקה, מחול, תיאטרון( לתוך סביבה
שבה חיים או בה מסתובבים אנשים, מתוך מטרה
לשדרג את הסביבה/המרחב שמחוץ לשטחים
הפרטים ביישוב ולהעשיר את עולמם של הנוכ
–
חים או המשתמשים באותה סביבה/מרחב.
כאשר בוחנים פעילויות כאלו, עלינו להיות
זהירים ולשאול מה מטרתן ומי קהל היעד שלהן.
עלינו לבחון מה נחשב להצלחה ולצורך כך יש
לברר מי "מרוויח" מהפרויקט ולחילופין, מי
נפגע מהפעולה והאם וכיצד הוא מפוצה; מי
היוזם של פרויקט האמנות או התרבות; מה
מטרותיו ואת מי הוא אמור לשרת. האם את
תושבי העיר או אורחים לרגע )אם כי יש בכך
תועלת כלכלית לבעלי עסקים(; האם הוא חושף
ומקדם עשייה מקומית, טקסים או אירועים
אותנטיים של קהילה מקומית, או מייבא אירועי
תרבות מבחוץ; האם מאפשרים לקהילות מובח
–
נות שימוש במשאבים ציבוריים, כגון מרחב
וכספים לצורך חגיגות טקסים ייחודיים )לדוגמה,
מצעד וטרנים או חג הסיגד(? האם לעירייה יש
קריטריונים ברורים, יועצים מקצועיים ומשנה
סדורה להצבת פסלי חוצות, או שאלמנטים
דקורטיביים שונים מופיעים ברחובות סמוך
למועדי הבחירות לרשות העירונית?
דוגמה לפרויקט תרבותי ארוך טווח ובעל משנה
סדורה במרחב הציבורי ניתן לראות ברכבת התח
–
תית של לונדון: בתחנות הרכבת התחתית של
לונדון חולפים מדי יום יותר משלושה מיליון
אנשים. לכאורה, מדובר באמצעי תחבורה, שירות
טכני, ובכל זאת המנהלים של מערכת מורכבת זו
מצאו את הצורך להוסיף ערך מוסף לחוויית השי
–
מוש בתחבורה הציבורית והשקיעו, וממשיכים
להשקיע, בטיפוח אמנותי של תחנות הרכבת.
הדבר בא לידי ביטוי בעיטור או בעיצוב של
התחנות השונות, בתערוכות מתחלפות במעברים,
בארגון הופעות מוזיקליות בדרך לרציפים, בתח
–
רות כתיבה בטוויטר בהשראת חוויות הקשורות
לתחבורה הציבורית ועוד. להלן הגדרת השליחות
האמנותית של הנהלת הרכבת התחתית:
84
·Â¯˜‰ ˘¯Ó¯ÙÂÒ·
Ô˙È ÂÈ¯Â‚Ó Ì˜ÓÏ
¨‰ÈÏËÈ‡Ó ‰ËÒÙ ‡ÂˆÓÏ
˙¯ÈÙ „ÏÂ‰Ó ‰È·‚
ÂÈ·˘ „ÂÚ· ¨ÌÈÈÙ¯Ë
„ÂÚ „ÂÚ ÌÈÁ˙Ù ˜¯ÂÈ
ÏÙ‡ÏÙ È΄ ˙ÂÈÒÂÓÂÁ
˙ÂȯÙ҉ ÌÈ߂Ϙ‰ ÊÂÎȯ ¨„¯ÂÙҘ‡
