פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך - page 90

בהמשך, למד ג'יימסון גם מהכניסות למלון,
מהמבואה שלו ואף מהמדרגות הנעות, כי המלון
שואף להיות כעיר בפני עצמה, המספקת לאורחיה
כל אשר נדרש ובמנותק מהעולם החיצון )שם,
04(. כל זאת מוביל אותו למסקנה )התומכת
בגישתו לגבי הפיגור של האנושות אחר האבולו –
ציה של התפתחות המרחב( "...שמוטציה אחרונה
זו בחלל חלל העל הפוסט-מודרני הצליחה
לבסוף לחרוג מעבר ליכולתו של הגוף האנושי
האינדיבידואלי למקם את עצמו, לארגן תפיסתית
את סביבתו המיידית ולמפות קוגניטיבית את
מיקומו בעולם חיצוני בר-מיפוי" )שם: 78(.
עבור ג'יימסון קיים הרצון )שבוודאי עוד נטמע
בו בימי הזוהר של המודרניזם( להבין ולמפות את
החלל בו הוא נמצא, אבל לגישתו, במודל חלל-
העל ) hyper-space ( משימה זו נועדה לכישלון.
לגישתי, האדם הפוסט-מודרני
אינו מנסה עוד להשתלט על כל
הגירויים האינסופיים המרצדים
סביבו. רבים מאיתנו, ובוודאי
"דור הפייסבוק", הסתגלו לסבי –
בה אינטרנטית רוויית גירויים,
שלא הייתה קיימת בעת שנכתב
המאמר הנ"ל. ג'יימסון עצמו
חזה את הנולד, אם כי אולי לא
את העוצמה, כשהוא תיאר את
'המצב' הפוסט-מודרני כשטוח
וחסר עומק. מצב בו, לפי הרווי,
"ניצחונה של האסתטיקה על
האתיקה אינו יכול להיות ברור יותר"
) 328 1989: Harvey, .(
כאמור, הארכיטקטורה והסביבה הבנויה הפכו
לאחד המחוזות הבולטים, בהם האסתטיקה
הפוסט-מודרנית תפסה אחיזה. בתפיסה רחבה
יותר, נשאלת אם כן השאלה כיצד הגיאוגרפיה
מבטאת מחד, ומעצבת מאידך, את תפיסת המרחב
הורסטילית והשטחית החדשה? כדי לבחון סוגיה
זו, אתמקד במקרה הבוחן של 'מגדלי Yoo תל-
אביב'. למרות שרקיע העיר נמלא במגדלי יוקרה
למגורים, שיחות עם גורמים המעורבים בשוק
הנדל"ן הצביעו על מקומו הייחודי של מיזם מגדלי
Yoo , שהציב סטנדרטים חדשים בשוק הנדל"ן
המקומי, בין היתר, תודות לשיתוף הפעולה עם
מעצב העל פיליפ סטארק. כג'יימסון, אם כן,
אבקש להשליך מתכנון, עיצוב ומיתוג המבנה,
והאופן שבו כל אלה משפיעים על תפיסות היומי –
ום של האוכלוסייה הרוכשת, על תפיסת המרחב
החדשה המתהווה בתל-אביב-יפו.
˙‰˙‰· ÌÏÂÚ ¯ÈÚ ÂÙÈ≠·È·‡ Ï˙
טרם הפנייה למקרה המבחן, נשאלת השאלה,
מדוע להתמקד דווקא בתל אביב-יפו? הבחירה
בה נובעת מההכרה במעמדה כעיר עולם בהתהו –
ות. התאגידים הרב-לאומיים, העומדים בבסיסה
של הכלכלה הקפיטליסטית הגלובלית, נתפסים
כבלתי תלויים במרחב פיזי וכמי ששחררו את
עצמם מהגבלות לאומיות. אולם, בחינה מעמיקה
יותר מגלה שמערכת הקשרים הכלכלית הגלוב –
לית נסמכת על רשת של ערי עולם. ערים אלה
משמשות כמרכזי פיקוד ושליטה של אותם תאגי –
דים. השלטון המקומי ממלא תפקיד חיוני בפעי –
לות ההון, שעה שקואליציות מקומיות מצליחות,
לא אחת, להלביש גישה ניאו-ליברלית על
המרחב האורבני.
על פי גישה זו, על ערים לעשות כל אשר לאל
ידן כדי למשוך את ההון, אחרת הוא יעזוב למקום
אחר. אחד הביטויים הבולטים של תופעה זו הוא
הפופולאריות לה זכתה גישת "המעמד היצירתי"
) Class Creative ( של ריצ'רד פלורידה. ב"מעמד
היצירתי" פלורידה מתכוון לאותו חלק באוכלו –
סייה שהינו בעל השכלה גבוהה, מתפרנס היטב
ומועסק בתעשיות שונות, כגון: טכנולוגיה, בידור
ואמנות )פלורידה, 2002: 3(. הוא מוסיף, כי
למרות שקבוצה זו אינה מתייחסת אל עצמה כאל
'מעמד', היא חולקת ערכים, תחומי עניין וסגנון
חיים משותפים )שם(.
קיומו של המעמד היצירתי, טוען פלורידה,
מחייב זניחת הגישה הישנה של בניית עוד אצט –
דיון כדורגל או מרכז כנסים )המקובלת במודל
האמריקני שאליו הוא מתייחס( כדרך לשימור
החיוניות העירונית. במקום זאת, על ערים להתמ –
קד בפרישת שלל פיתויים אסתטיים ותדמיתיים,
הפונים לבני ה"מעמד היצירתי". כדוגמה הוא
מביא ערים כגון סיאטל, שמתברכת בנוכחותה
של חברת מיקרוסופט, בנוף הררי יפהפה ובשכו –
נות שעברו התחדשות עירונית, וסן-פרנסיסקו,
היושבת על מפרץ המשקיף לאוקיינוס וכוללת
שכונות טרנדיות רבות. )שם: 9(
כדי להוות מקור משיכה כמו ערים אלה, סובר
פלורידה, על פרנסי העיר לשים דגש על מה
ÈÓ˜Ӊ ÔÂËÏ˘‰
ÈÂÈÁ „ȘÙ˙ ‡ÏÓÓ
‰Ú˘ ¨Ô‰‰ ˙ÂÏÈÚÙ·
˙ÂȈÈχ˜˘
¨˙ÂÁÈÏˆÓ ˙ÂÈÓ˜Ó
˘È·Ï‰Ï ¨˙Á‡ ‡Ï
˙Èϯ·ÈÏ≠‡È ‰˘È‚
È·¯Â‡‰ ·Á¯Ó‰ ÏÚ
88