פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך - page 100

העיר האפורה מתרחקת מן החזון המתוכנן
ה תהליך אותו אנו מכניםָו ֹוהדמוקרטי, וחו
'אפרטהייד עירוני זוחל', המאופיין בהיררכיה
מתמסדת של זכויות ויכולות על פי קבוצות ואזו –
רים. העיר האפורה נרקמת מול עינינו דרך המצי –
אות העירונית העכשווית ברוב האזורים המתפת –
חים של העולם, בעיקר בערי ענק כגון בייג'ין,
קואלה לומפור, ג'קרטה, מומבאי, לאגוס או סן-
פאולו; בערים הגדולות של המזרח התיכון כגון
טהרן, ביירות, קהיר אבו-דאבי, כמו גם אלה של
ישראל/פלסטין, ואף בשוליים המתרחבים של
הערים הגדולות בעולם המערבי, כגון פריז, לוס
אנג'לס וברלין. העיר האפורה היא עיר המחר.
)אי-( הסדר של העיר האפורה מתאפיין
בצמיחתן 'מלמטה' של שכונות ועיירות לא מתו –
כננות; דה-רגולציה של פיתוח קרקעות; הגירה
גוברת )חוקית ולא-חוקית( של
כפריים ותושבי חוץ אל שכונות
עוני בשולי הערים ובתור עובדי
בריאות וסיעוד גם ללב האזורים
היוקרתיים; ירידה בעוצמת
הממשל ועמה שחיקה במנגנוני
הרווחה האוניברסליים, העצמת
הקיטוב האתנו-מעמדי ושחיקת
מעמד הביניים. העיר האפורה
מאופיינת גם בחריגות מעמיקות
מחוק והתכנון גם 'מלמעלה',
כאשר תוכנית העיר )אם היא בכלל קיימת(
נהפכת ל'רעש רקע' עמום וחסר השפעה, מול יוז –
מות הפיתוח של קבוצות חזקות, שלהן מוענקות
פריבילגיות מופלגות.
תהליכים אלה נוצרים בתנועת מלקחיים,
המפוררת את יכולתה ואת רצונה של המדינה
והעיר לדבוק בתכנון מודרניסטי, מסודר, שוויוני
וחוקי. מצד אחד, אלה הם תהליכי הגלובליזציה
והניאו-ליברליזציה, המזוהים עם הגירה הולכת
וגוברת ועם נסיגה של המדינה מניהול מרחביה
והפרטה נרחבת של שירותים ופעילות אכיפה.
מצד שני, הסדר המתוכנן מאותגר על-ידי מיעו –
טים ויחידים, מהגרים או מקומיים, שקצו בסדר
הקיים, ומבקשים לחדור אליו או להתעלם ממנו.
אל מול כוחות אלה ניתן להגדיר את יצירת
המרחב האפור ושמירתו כשיטת ניהול של גורמים
'לא-רצויים שאינם ניתנים לסילוק' unwanted (
) irremovable but בערי המאה ה-12. בהקשר
זה של ניהול ומשטר, מטפורת 'האפור' ממשיגה
את התופעה כנמצאת בין המרחבים 'המולבנים'
של חוקיות/אישור/ביטחון לבין המרחבים
'המושחרים' של ענישה/גירוש/הרס )השימוש
ב'שחור' ו'לבן' הינו מטפורי, ושואב מהשיח
המשפטי והכלכלי על 'הלבנה' ו'השחרה'. כמובן
שאין לזהות מטפורות אלה עם סטריאוטיפים
גזעניים כלשהם(.
המשגת התופעה בגוונים דינמיים של 'האפרה'
בין 'השחרה' ו'הלבנה' מבקשת לפורר את הדיכו –
טומיות שבין 'חוק' ל'פשע', בין 'מתוכנן'
ו'ספונטאני', ובין 'שייך' ו'זר' המאפיינות את
המחשבה התכנונית, המשפטית והפוליטית.
במקומה, נטען שעיר כוללת מגוון גדל של גוונים
בתוך הדיכוטומיות האלה כחלק אינטגראלי
וקבוע של ייצור המרחב העירוני, ושהמשטר העי –
רוני של עיר המחר מייצר תחת תנאים אלה מדרג
של אזרחויות. אזרחות כוללת כמובן את מצרף
הזכויות החוקיות, הפוליטיות והכלכליות מהן
נהנים האזרחים. בהקשר זה פותח לאחרונה
המושג 'אזרחות עירונית', המתייחס לנגישות
תושבי העיר לזכויות, למשאבים ולאיכות חיים
במרחבי המטרופולין העירוני.
למרות היווצרותם של מרחבים אפורים בערים
רבות בעולם, נזכיר כאן, שהתהליך של החרפת
אי-השוויון והניכור בין הקבוצות בעיר אינו
מחויב המציאות, והוא יכול להיות מאותגר על-
ידי כוחות חברתיים, פוליטיים ומקצועיים,
השואפים להנהיג משטר של שוויון וצדק בעיר.
קולות אלה עלו במהלך המחאה החברתית של
קיץ 1102, וממשיכים לעלות בעשרות קמפיינים
98
˘·‚˙Ó ‰Ê ¯ÂÙ‡ ·Á¯Ó
¨ÈÂÚ ˙ÂÂÎ˘Ï ÏÏΠͯ„·
ÁÂ˙ÈÙ ÌȯÎÂÓ ‡Ï ÌÈ·Â˘ÈÈ
·Â¯ ÌÈÊί˙Ó Â· ¨È˜ÂÁ ‡Ï
ÌÈËÈÏÙ‰ ¨‰„·ډ ȯ‚‰Ó
ÌÈËÂÚÈÓ‰ È·Â