יותר 'פתרונות' דיור מאשר הממשלה והכלכלה
הפורמלית, היא הספק המרכזי של תחבורה, ומא
–
פשרת יותר יוזמות עסקיות מאלה שהממשלה או
הבנקים הפורמליים מאפשרים. בהתאם לכך, דה
סוטו מגדיר אי פורמליות כך: המרחב שאינו
מציית לחוק, המאופיין בחזית ממשק ארוכה עם
העולם החוקי, ושממנו יחידים נפלטים ביוזמתם
כאשר המחיר של ציות לחוק עולה על הרווחים
)ראו
(2000)
Soto De
.(
המסגרת הפוליטית מבקשת להאיר את תופעת
האי-פורמליות מזווית משלימה למסגרת הכלכ
–
לית. היא מתמקדת באופן שבו דיירי המרחבים
הלא-פורמליים מארגנים את חייהם וכיצד הם
נתקלים במוסדות המדינה. את השורשים לדיון
הפוליטי במרחב האפור אנו מזהים בדיון בטקטי
–
קות שנוקטים מוחלשים על מנת לשפר את מצבם,
ואגב כך מאתגרים ומערערים את
הסדר הרציונלי ואת כוחה של
הבירוקרטיה, ומכאן גם את כוחה
של המדינה. נציין כאן את עבו
–
דותיו של מישל דה סרטו שבוחן
כיצד שפת הכוח הפורמלית "מו
–
פקרת לתנועות סותרות המאזנות
את עצמן ומצטרפות זו לזו מחוץ
לטווח הכוח המפקח".
המרחב, טוען דה סרטו, איננו
עוד שדה פעולה בלעדי לתכנון
פורמלי כך ש"תחת השיח ההופך אותו לאידיאו
–
לוגיה, הולכים ומתרבים הצירופים והתחבולות
של כוחות נטולי זהות, נטולי נקודות אחיזה,
נטולי שקיפות רציונאלית בלתי ניתנים לניהול"
)ראו )7991; 5002( )
Certeau
de
.(
אסף באיית מדגים את טענותיו של דה
סרטו
באמצעות ניתוח דרכי הפעולה של העניים העי
–
רוניים והגדרתן כ"הסגת גבול שקטה", דהיינו,
טקטיקות שמתבצעות שלא מתוך כוונה להשיג
מטרות קולקטיביות ולאתגר את מבנה הכוח, אלא
בכוונה לשפר את תנאי החיים, גם אם הדבר כרוך
באי-ציות לחוק. אולם, כפי שמדגיש דה סרטו,
דרכי פעולה אלו משתכפלות בתוך המבנים
המדינתיים והמרחביים בתנועה 'חיידקית'
)
microbe-like
(, החודרת לתא האורגניזם,
מפקיעה ממנו את עצמיותו ומשנה את דרך
פעולתו. דה סרטו ובאיית מציעים אפוא
התקוממויות/התנגדויות זעירות, זמניות ונסת
–
רות מן העין, טקטיקות המנצלות את הסדקים
הפעורים במערכי הכוח. תופעה דומה מזהה ניהל
פררה בתחום התכנוני, ומדגיש כיצד אופני
פעולה אלה מייצרים
space of
Familiarization
)ראו
(2009)
Perara
and
(2005)
Bayat
.(
בעוד דה סרטו ובאיית עומדים על אופייה
הבלתי מאורגן של הפעילות הבלתי-פורמלית,
אך מדגישים את ממדיה הפוליטיים, ארג'ון
אפדוראי דווקא עומד על מיסוד המאבק הפוליטי
במסגרות של
NGOs
- אל"מים )ארגונים לא
ממשלתיים( דבר המאפשר לו לתאר את התארג
–
נותם הפוליטית של דיירי המתחמים הלא-פורמ
–
ליים כביטוי של 'דמוקרטיה עמוקה'. זו מתמסדת
בעזרת גיוס הון מקרנות בינלאומיות, ללא סיוע
כספי מהמדינה, אולם תוך ניהול משא ומתן מול
מוסדות המדינה וקבלת לגיטימציה לכך מן
הקהילות. אחת הסגולות החשובות של פעילות זו
היא שינוי התודעה אצל תושבי המרחב האפור
ונסיגתם מן האשליה של המדינה המטיבה או
'התכנון הנאור', האמור להטיב את תנאי חייהם
)ראו )2002(
Appadurai,
.(
המסגרת המדיניותית מדגישה את תפקיד
המדיניות הציבורית, כולל תכנון עירוני, בייצור
המרחב. כלומר, תופעות אלה אינן מתפתחות
בהכרח מחוץ לשדה המדיניות, אלא על-ידי מדי
–
ניות מכוונת של התעלמות או הכלה אפלייתית.
במדינות מתפתחות נהוג להעלים עין מתופעות
100
≤∞±¥ Ï˘ Ë·Ó‰ ˙„˜Ó
¯ÈÚ‰ ÈÎ ‰Ó„
‰¯˙ ˙ÈËÒȯ„ÂÓ‰
ÂÁ‡ ‰ÏÂÓ ÆÈÙ¡ ÌÂÏÁÎ
¨˙ȯÓÂÁ‰ ¯ÈÚ‰ ˙‡ ÌȉÊÓ
ÌÈ‚ ˙¯ˆÂÈÎ ¨˙ÈÓÂÈÓÂȉ
߯ÂÙ‡ß Ï˘ ÌÈ·¯
