טבת תשע"ד
34
ח
דוה אייבשיץ לבית ברום נולדה בעיר
ויילון שבדרום פולין, למשפחה בת
שמונה ילדים. ביום הראשון למלחמה
הופצצה העיר ובית המשפחה נהרס עד היסוד.
חדוה שבה אל הבית הבוער וחילצה מתוכו
רנסה את משפחתה
ּ
ִ
מכונת תפירה שבעזרתה פ
עד קיץ 24, עת גורשו יהודי ויילון לגטו לודג'.
המשפחה חייתה בגטו עד שגורשה באוגוסט
ם נפטרה קודם לכן בגטו.
ֵ
4491. הא
חדווה שרדה את השואה, נישאה ליהושע
אייבשיץ, ניצול שואה מווהלין, ויחד הם עלו
ארצה. בשנת 7891, שנתיים לאחר פטירתה
ממחלה, הצליח יהושע לשכנע את מרכז
התרבות הדתי בשכונת נווה שאנן בחיפה
להקים בתחומו מכון להנחלת השואה ע"ש
רעייתו. הנהלת המרכז הקצתה למכון את
מרתף הבניין.
יהושע אייבשיץ, שהיה אז ספרן בספריה
בחיפה, ועורך של ספרי תיעוד בנושא השואה,
תרם למכון את התרומה הראשונית בחומרים
כתובים ובכסף, והמכון ללימודי השואה ע"ש
חדווה אייבשיץ ז"ל יצא לדרך. כיום מגיעים
אל מכון אייבשיץ בין 000,8 ל-000,01
תלמידים בשנה, מבתי ספר בחיפה, בקריות
ובאזור הצפון. כמו כן מגיעים לימי עיון
חיילים מיחידות באזור חיפה והצפון ובנוסף,
מתקיימות בו השתלמויות מורים.
תקציב המכון מגיע ברובו מעיריית חיפה.
בנוסף תומכים בו משרד החינוך, ועדת
התביעות והקרן להשבת הרכוש. חלק
מהתקציב מגיע מהכנסות עצמיות מימי העיון
המתקיימים בו. צוות המכון כולל חמישה
מורים במשרות חלקיות, שתי בנות שירות
וחמישה פרילנסרים. את שירותי המשרד,
לוגיסטיקה ואדמיניסטרציה מקבל מכון
אייבשיץ ממרכז תרבות דתי נווה שאנן. נתן
כהן, מנהל המכון משנת 2991, הוא בעל תואר
ראשון ושני בחינוך וביחסים בינלאומיים
באוניברסיטת חיפה, אב לשישה וסב. בעבר
כיהן כמ"מ מזכ"ל תנועת עזרא, מנהל מרכז
קהילתי ושליח עלייה בארה"ב.
בשנה שעברה, הפיק מכון אייבישץ את
הצגה "והיא שעמדה" המבוססת על סיפורן
של שלוש ניצולות שואה, ציפורה פיבלוביץ,
מאשה וולפסטל ודליה גביש. השלוש סיפרו
את סיפור חייהן על הבמה ותלמידים שיחקו
את הסיפור. "הסיפור שלי היה הסיפור האחרון
בהצגה" נזכרת ציפורה פיבלוביץ, ניצולת
שואה מטרנסילבניה, "בתום ההצגה פסעתי
לקדמת הבמה ואמרתי לקהל: 'ראיתם את כל
מה שחוויתי בזמן השואה, אבל אני ניצחתי.
יש לי משפחה בת 17 נפשות' וזה חישמל את
הקהל". ההצגה "והיא שעמדה" תועלה, ככל
הנראה, פעם נוספת.
סיפורה של ציפורה
פיבלוביץ
בגיל שש עשרה וחצי, במרץ 4491 גורשו
ציפורה ובני משפחתה לגטו ומשם, אחרי
שישה שבועות לאושוויץ. "נסענו בצפיפות
נוראה, סבא שלי נפטר בדרך ואי אפשר היה
אפילו להשכיב את גופתו. כשהרכבת הגיעה
לא הבנו איפה אנחנו. הוציאו אותנו מהקרון
בצעקות ומכות, ותוך רבע שעה לא היו לי
הורים. אחותי ואני נזרקנו לצד אחד, וכל השאר
לצד אחר ולא ידענו שזו דרכם האחרונה.
הייתי שבעה חודשים באושוויץ והזמן נדמה
כמו שבעים שנה. מתו שם כמו זבובים. קיבלנו
051 גרם לחם ל-42 שעות, מים מעופשים
וקצת קפה שחור. פעמיים ביום עמדנו במסדר
ולמדנו לתת סתירות לחי אחת לשנייה כדי
לעורר את אלה שהיו על סף עילפון.
"באוקטובר-נובמבר 4491 עברנו סלקציה
המכון ללימודי השואה
על שם
חדוה אייבשיץ
מפעל הנצחה צנוע שהוקם בחיפה על ידי ניצול שואה הפך למרכז
לימודי שוקק חיים, שאלפי תלמידים, מורים וחיילים מגיעים אליו
לימי עיון והשתלמויות בנושאים הקשורים לשואה
צילם: אלון תלמי
§
כתבה: עירית נחמני
חדוה אייבשיץ בנעוריה.
לאחר שנפטרה ב-7891
הקים בעלה יהושע את
המכון על שמה
