טבת תשע"ד
25
יקרה אם הבנות לא יצליחו להתעורר בבוקר –
ז למות?"
ֵ
האם ניתן לע
בגרות למי שרוצה
שעת הקימה הרשמית של הבנות היא 7 בבוקר.
עד 8 וחצי הן עובדות בחווה. ב-9 בבוקר הן
אוכלות ארוחת בוקר, וב-01 עד 41 הן עולות
לכיתות הלימוד, או בלשון המקום: ה"מרחב
הלימודי". כחלק מנוהל הקבלה לפנימייה,
נעשה בירור לגבי הרקע של הבת, מה היא
למדה, מה השאיפות שלה, והאם היא רוצה
לסיים בגרות. בהתאם ליכולות ולשאיפות של
הבת נבנית לה מערכת לימודית אישית.
"התפיסה היא שגם הנושא הלימודי הוא
חלק מהטיפול בבת", מסבירה שקורי.
"מעבר לזה שחשוב לנו שהן ייצאו מפה עם
תעודת בגרות, יש קודם כל הבנה שזה חלק
מהטיפול בבת, זה מלמד אותן עקביות, יכולת
התמודדות, הזדמנות לעבור תהליך ולהגיע
לתוצאות. לפעמים דווקא שיעור מתמטיקה
שבת הצליחה בו, יפתח לה את הכוחות". אל
הפנימייה מגיעות מורות מכל האזור, דרך
פרויקט היל"ה של משרד החינוך, שמלמדות
את הבנות בקבוצות קטנות, לעתים אפילו בת
אחת בכיתה. כל מורה מגישה דיווח על כל בת
לרכזת ההשכלה של הפנימייה, ובמידת הצורך
נעשים שינויים במערכת הלימודים האישית.
לאחר שעות הלימוד, יש לבנות שעתיים
למנוחה ולשיעורי בית, ולאחר מכן, השעות
61 עד-81 מוקדשות לעבודה בחווה ולשיעורי
בית. בערבים נהנות הבנות מפעילות מגוונת
כגון סרט, שיעור כדורסל, פעילות עם רכזת
החווה, או פעילות העשרה כגון אמנות, מחול
או טאקוונדו.
תחום מושקע מאוד בפנימייה הוא המוזיקה.
כל בת מקבלת 4/3 שעה בשבוע הדרכה
פרטנית עם מורה למוזיקה, שעובדת איתה
על כתיבה, יצירה, הלחנה ונגינה. לדברי
שקורי, "לבנות יש גאווה שהן פה, הן שמחות
ומאמינות במה שהן עושות. הן מפנימות את
הגישה לפיה אפשר לשים בצד את כל הכאב,
ולהבין שכל אחת יכולה לשנות את חייה. מי
שמתחברת למקום הזה ומחליטה להיות כאן,
השינוי הזה קורה לה במוקדם או במאוחר".
הפנימייה פתוחה בכל ימות השנה, למעט
שבועיים באוגוסט שבהם רוב הבנות יוצאות
למשפחותיהן או לטיולים. בת שלא יכולה
או לא רוצה לחזור לביתה, דואגים לה
למשפחה מאמצת ביישוב או לסידור אחר.
פעם בשבועיים יוצאות הבנות הביתה לשבת
(שבת אחת בפנימייה היא חובה, ועוד שבת
אחת היא רשות). בחלק מהחגים הן בבתיהן
ובחלק נשארות בחווה. מי שלא יכולה או לא
רוצה לחזור לביתה לשבת או לחג, מארגנים
לה בחווה סידור חלופי עם משפחה ביישוב או
הצטרפות לאחת המדריכות בביתה.
הרב אפרתי מספר כי יש בנות שכמעט אין להן
קשר עם הוריהן או שהקשר אינו טוב. "חלק
מהתהליך פה הוא להחזיר את הבת למקור,
למשפחה. אנחנו עושים עבודה גדולה מאוד
כדי לחבר אותן בחזרה למשפחותיהן".
הכול תלוי בי
הבנות מפנימות את האני מאמין של "גינת עדן".
אביגיל, תלמידת י"ב: "המקום הזה מכין אותך
לצאת לחיים, אבל בהגנה מאוד נעימה. יש לי
פה הכול בכל תחום, והכול תלוי בי, אם אני לא
אעשה, זה לגמרי אחריות שלי, אז אני לוקחת
פה אחריות. ובסופו של דבר אני מרוויחה מזה".
נעמי, תלמידת ט': "מאז שהגעתי עשיתי תהליך
עם עצמי. בעבר הייתי עושה מה שאני רוצה,
פה למדתי לשים גבולות, לדעת מה טוב לי
ומה לא. המקום הזה עשה לי טוב, הוא נתן לי
■
לחשוב ולהיות עם עצמי ועם הפנימיות שלי".
האחראית על החווה,
אסנת חזן: "אנחנו
מקיימים את המקום
בזרימת חיים כפולה.
מצד אחד החווה
משמשת כאמצעי
הכלה של כל התקוות
של הבנות, ומצד
שני עלינו לקיים
את החווה, שהרי אי
אפשר שיעבור יום
ללא חליבה, ומה יקרה
אם הבנות לא יצליחו
להתעורר בבוקר –
ז למות?"
ֵ
האם ניתן לע
