טבת תשע"ד
26
המסעאלהיהדותשל
אנדרה היידו
פרופ’ אנדרה היידו, חתן פרס ישראל למוסיקה, זוכה בשנים האחרונות
לעדנה. יצירות מוקדמות שלו מבוצעות בעיבוד ובלבוש חדש, יצירות
מאוחרות ראו אור באירופה, סדרת מפגשים עם זוכי פרס ישראל בבית
הספרים הלאומי נפתחה עם היידו, ובאחרונה שודר בערוץ 8 סרט
דוקומנטרי על חייו “הקובייה ההונגרית: מסע עם אנדרה היידו”, שזכה
ד למה שאני עושה”, הוא אומר בצניעות
ֵ
לשבחים. “בשנים האחרונות יש ה
צילמה: דקלה בסיסט
§
כתבה: רותי גליק
א
נדרה היידו נולד בבודפשט בשנת
2391, לאם בעלת סטודיו לצילום
ולאב שניהל חנות גדולה. “בית בורגני
רגיל”, כלשונו, עם עוזרת ופרויליין. הוריו
נפרדו כאשר היה בן שמונה, ואנדרה נשאר
להתגורר עם אמו. “הוריי היו משני עולמות
שונים”, הוא מספר, “אמי באה מתרבות
גרמנית, עם אידיאלים יקיים נאורים, לא דתית
אבל יהודייה בחשיבה ובערכים, עם ידיעת
שפות ומוזיקה קלאסית. אבי היה הונגרי כפרי,
לא ידע שפות ולא הכיר מוזיקה קלסית והוא
ניסה להיות כמה שיותר הונגרי”.
אנדרה שרד את הכיבוש הגרמני בבודפשט,
שהחל במארס 4491, יחד עם אמו. תחילה
אולצו להצטופף בבתים מסומנים בכוכב צהוב
כרוב יהודי העיר. אז נחשף, לדבריו, לראשונה
למוזיקה קלאסית, ובגיל 21 החל לחבר מוזיקה
בעצמו. “ההסתגרות הביאה לכך שאמי,
שחודשים קודם לכן שכרה פסנתר והשיגה
בשבילי מורה, התחילה לנגן בעצמה, בעיקר
יצירות של שומאן. בקומה השנייה ניגנה
פסנתרנית לשעבר יצירות של שופן. לי היה
זמן בפעם הראשונה לשבת ולשמוע מוזיקה
כזאת”.
באוקטובר 4491, לאחר שמפלגת צלב החץ
הפשיסטית תפשה את השלטון, מצאו אנדרה
ואמו מקלט בבית מוגן שהיה בחסות הצלב
האדום הבינלאומי. בהמשך הובלו לגטו, שם
שהו עשרה ימים עד לשחרור העיר על ידי
הרוסים. סמוך לדירתם הישנה נפגשו אנדרה
ואמו עם האב, שהסתתר בתקופת הכיבוש
הגרמני בבודפשט עם ניירות מזויפים, לאחר
ששב ממחנות הכפייה בגבול הרוסי ב-3491,
חולה בטיפוס.
“הפגישה עם אבא הייתה מרגשת”, סיפר
לימים, “קיוויתי שהוריי יחזרו לחיות יחד. את
הלילה הראשון עברנו במקלט, שלושתנו יחד,
על מיטה של בטון”. אבל למחרת הם נפרדו.
אנדרה ואמו נמלטו מפני הרעב לעיר דברצן
שבמזרח הונגריה.
עם שובם לבודפשט המשיך אנדרה בלימודי
הפסנתר. בגיל 41 היה לו מנוי לאופרה (“מנוי
יחיד כי זה היה יקר”) והוא ביקר באופן קבוע
בקונצרטים. בגיל 71 כבר חיבר בעצמו
רה. לימודים באקדמיה למוזיקה על שם
ֵ
אופ
פרנץ ליסט בבודפשט היו המשך טבעי.
עם מוריו נמנה זולטן קודאי, גדול חוקרי
המוזיקה העממית בהונגריה, ששלח את
חוקרי הפולקלור הצעירים, לאתר ולהקליט
מוזיקה עממית אותנטית. באחת הפעמים
הביא אנדרה מוזיקה צוענית לא מוכרת וזכה
לעידודו של קודאי, ששלח אותו ללמוד את
השפה הצוענית. כשנה וחצי חי בקרב קבוצת
צוענים אנשי שוליים במזרח הונגריה, ובשנת
5591 זכתה יצירתו “קנטטה צוענית”, על גורלו
של העם הצועני, בפרס ראשון בפסטיבל של
“כשפגשתי בתוניסיה
יהודים צרפתים הבנתי
שיש טבע יהודי, אבל
מה פירוש הדבר להיות
יהודי, לא היה מובן לי
עד גיל שלושים. הייתה
לי גם דחייה מהציונות,
שנראתה לי אגרסיבית,
מה גם שהתאכזבתי
מהקומוניזם בהונגריה,
ובציונות ראיתי
‘קומוניזם כחול-לבן’.
בכל שנות נדודיי בצפת
ובתוניסיה לא הגעתי
לביקור בארץ”
