טבת תשע"ד
29
ספר שונים, בין היתר בבית הספר התיכון
למדעים ולאמנויות בירושלים. “מבחינה
פדגוגית, השיא שלי הוא לא באקדמיה ולא
באוניברסיטה אלא בתיכון בירושלים”, סיפר
באחד הראיונות, “כתלמיד של קודאי, אני
מאמין שככל שאני עולה גבוה יותר, אני
מתרחק מהיסודות. הייתי חייב לעצמי את
האקדמיה, כדי לא להישאר חלוץ נצחי שהולך
למקומות נידחים, ללא כל השפעה”.
בשנת 7991, בגיל 56, קיבל אנדרה היידו את
פרס ישראל למוזיקה. “הזכייה בפרס הייתה
קצת פרדוקס, כאילו האופוזיציה זוכה בהכרה.
ברמה האישית זה יצר אצלי פחד מהצלחה
וחשש מהתמסדות. בכל מקרה זה היה קצת
מוקדם, הרגשתי שאני רוצה לעשות עוד
דברים”.
היידו נחשב למוזיקאי אקלקטי, ללא סגנון
אופייני. “אני נוגע בסגנון ויוצא”, הסביר פעם,
“כי אני לא סובל הזדהות עם משהו, ובעיקר
עם התדמית של ‘המלחין’”. המוזיקה שלו
נשענת על מקורות רבים וסגנונות שונים:
ממוזיקה אמנותית ועד פולקלור צועני והונגרי,
סלאבי ויהודי וסגנון קברטי. ברבות מיצירותיו
מופיעים נושאים הקשורים ליהדות, ויצירות
אחרות הן בעלות מגמה חינוכית ונועדו
לפתח יצירתיות מוזיקלית, כמו “שביל החלב”
ו”אומנות הפסנתר”. בין תלמידיו הבולטים:
גדעון לבינסון, יוני רכטר, גיל שוחט, רונן
שפירא ואחרים. הוא פרסם מאמרים על שירת
הצוענים, על מוזיקת הכליזמרים ועל הניגון
החסידי.
בשנים 1002 - 4002 הקים היידו יחד עם
תלמידיו את האנסמבל האומן ח”י, שיצר
מופע בעקבות נעימות חב”ד הנקרא “קולמוס
הנפש”. לאנסמבל מופע נוסף, “מגדל פורח
באוויר”, המבוסס על יצירותיו של היידו “שירי
משנה”, שנכתבו בשנות הששים. במופעים
אלה, שהם פרי עבודה משותפת, מקבלים
תלמידיו חופש מלא לפרש את יצירותיו.
כולם שרים ומנגנים במגוון כלים, והאווירה
משוחררת ושופעת הומור.
“אומרים שזה קצת קברטי מדי בשביל טקסט
כל כך מכובד”, משיב היידו לביקורת, “אבל
מה לעשות, אני חי בדור שלי, ואם אני רוצה
קשר ביני לבין המשנה, אני עובר דרך הכלים
שלי. אני לא יכול לחזור אלפיים שנה אחורה
ולחפש את המוזיקה שהייתה אז”.
לדבריו, המוזיקה הישראלית ממשיכה לפרוח
למרות הקשיים. “יש הרבה יותר פתיחות. יש
השפעות מחוץ לארץ, ניסיון לצאת ממסגרות.
אני שייך לאנשים שהכירו דברים גדולים
בדרך היהודית, ומאמין שהיצירתיות היהודית
לא נפסקה. מי שבנה הכול על חברה חילונית
וחלוצית, התאכזב. יש לנו כישרונות גדולים
ומעניינים בתחום המוזיקה, יצרנו דורות של
תלמידים, פסנתרנים ומלחינים מוכשרים, רק
שלנו היו משרות ויכולנו להתפרנס ממוזיקה,
■
ואילו להם קשה יותר”.
אנדרה היידו עם בנו הצעיר, שוקי היידו, מתוך סרטו של גלעד ענבר "הקובייה ההונגרית" (באדיבות גלעד ענבר)
“אמרו לי ‘אל תתעסק
באשכנז’, המוזיקה
החסידית ממילא
מושפעת מהמוזיקה
הפולנית. על השפעות
מוזיקליות בין עמים
החיים זה לצד זה
כבר למדתי באקדמיה
בבודפשט, ולכן זה
היה אידיאלי בשבילי
להמשיך ולעסוק
במוזיקה יהודית
עממית גם בארץ”
