Page 61 -

סעיף 93 לפסק דינו של השופטישראל נ' סויסה,
דנציגר; 21.01.52).
בימינו העדות האנושית המובאת לפני בית המש ־
פט, ובעיקר בעניינן של עבירות פשע חמור, היא רק
אחד מהכלים לקביעת ממצאי עובדה, ולעיתים אינה
האמצעי המרכזי שבהם (ראו למשל ע"פ 01/4383
; 31.3.6). בתי המשפט כבר והבה נ' מדינת ישראל
למדו לבחון בזהירות הודאות של נאשמים והם
מודעים לסיכון שבהרשעה על בסיס הודאה (ראו
לעניין זה: בועז סנג'רו, "ההודאה כבסיס להרשעה -
האומנם 'מלכת הראיות' או שמא קיסרית הרשעות
עמי קובו, ד 542 (תשס"ה); עלי משפט השווא",
"נאשמים בלתי עקביים בבית המשפט מודים בא ־
שמה וטוענים לחפותם" (תש"ע)). החשש מהודאות
שווא ומביסוס הכ ־
רעת דין על הודאה
חל גם, ואולי אף
יותר, על עדויות של
אחרים. הקושי שבקבי ־
עת מהימנות על בסיס
התרשמות מעדים כבר
אוזכר לא אחת בפ ־
סיקה (ראו למשל ע"פ
,לוי נ' היועמ"ש 377/62
פ"ד יז 5601 (3691); ע"פ
זריאן נ' מדי־ 2439/93
, פ"ד מח(5) 562, 862-762 נת ישראל
.))1994(
דוגמה לסיכון שבקביעת ממצאים
על בסיס הודאות ועדויות אפשר
ללמוד מפרשת חקר הרצח של
החייל אולג שייחט ז"ל. שם הוגש
כתב אישום המבוסס על הודאות
ועל עדויות של שותפים. בשלב
הראשון הוגש נגד שני נאשמים
כתב אישום, והנאשמים אף נעצ ־
סבייח רו עד לתום ההליכים (בש"פ 40/696
; 40.2.11). במהלך שמיעת נ' מדינת ישראל
משפטם של הנאשמים העצורים הנ"ל התב ־
רר שאחרים ביצעו את המעשה, זאת לאחר
שנמצא הנשק שנלקח מהמנוח ושימש את
מבצעי הרצח לביצוע עבירה אחרת (הכל
כפי שתואר בהכרעת הדין שניתנה בפ"ח (מחוזי נצ')
, סעיפים 32-22 מדינת ישראל נ' ענבתאוי 1035/04
להכרעת הדין; 70.01.51; ראו מקרה דומה שנדון
מדינת ישראל נ' בת"פ (מחוזי חי') 01-10-17963
(לא פורסם, 01.3.52) וכן ת"א (שלום חי') פולישוק
(לא פו־פולישצ'וק נ' מדינת ישראל 6863-11-10
רסם, 31.3.31)). מקרים אלה ממחישים את הסיכון
שבביסוס ממצא על עדויות ואת חשיבות הראיה
החפצית לקביעת העובדות.
הראשון מבין החריגים שנקבעו בפסיקה להת ־
ערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים הוא
כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על
ראיות בכתב או על עדות מוסרטת, שהרי במקרים
אלה אין לערכאה הדיונית יתרון כלשהו על פני
ערכאת הערעור (ראו בע"פ 98/893
סעיף 4 ,מנצור נ' מדינת ישראל
לפסק דינו ־ של השו
פט ג' בך;
;1 9 . 1 . 9 4
ע"פ 80/4089
פלוני נ' מדינת
, פסקה ישראל
81 לפסק הדין;
11.4.41; השוו:
ע"פ 80/4175
פלוני נ' מדינת
01.9.1; שם נקבע כי גם הת־ ; ישרא ל
רשמות מעדות מוסרטת אינה זהה לה ־
תרשמות ישירה מעד בבית המשפט).
כלל זה נכון בכל הנוגע למכלול הראיות
החפציות והמדעיות המובאות כעניין
שבשגרה לפני בית משפט בהליכים
פליליים. כאשר הכרעת דין מבו ־
ססת על ממצאי מעבדות, על איכוני
תקשורת, על ראיות חפציות וכיוצא
באלה, וכאשר אלה הכלים העיקריים
להערכת מהימנות העדויות האנושיות,
יתרונה של הערכאה הדיונית על פני
ערכאת הערעור אינו מובן מאליו, והוא
טעון בחינה במקרים המתאימים. זאת
במיוחד כשהרשעה מבוססת
על עדות יחידה או בעיקרם של
61 ׀ עורך הדין אפריל 3102