Page 56 -

שפיטה על הצהרת האמונים של השופט
בה לקיימה. נוסח זה זהה כמעט לגמרי לנוסח שהיה
בסעיף 11 לחוק השופטים, בהבדל אחד: בסעיף
6 לחוק יסוד: השפיטה מתחייב השופט "לשפוט
משפט צדק", להבדיל מן הנוסח הקודם "לשפוט את
העם משפט צדק".
משמעויותיה הנורמטיביות של ההצהרה
קיומה של החובה להצהיר אמונים ובמיוחד עי ־
גונה בחוק יסוד מעוררים שורה של שאלות בכל
הקשור במשמעות הנורמטיבית של הצהרת האמו ־
נים. למשל, האם מדובר בהצהרה או בשבועה? מהי
משמעותה בכל הקשור לעצם הכהונה כשופט? ממתי
היא נדרשת? זאת ועוד: האם כל השופטים נדר ־
שים להצהיר אמונים? האם על השופט לחתום על
ההצהרה? ומה דינו של מי שאינו עושה כן או מצהיר
תוך שינוי נוסח ההצהרה?
ושאלות נוספות: מה טיבה
של חובת האמונים למדינה,
לחוקיה, ואולי אף לחוקתה?
ומה אשר להתחייבותו של
השופט - האם יש לה תוקף
ומשמעות משפטיים החו ־
רגים מהמובן ההצהרתי, אף
כדי מתן משמעות משפטית
להפרתה? שאלות אלה נדונו
בהרחבה במאמרי בגרסתו
המלאה, שהופיעה ב"ספר
אור". במסגרת מצומצמת זו
נבקש להפנות את הזרקור
- ואת האור - לאחת מן השאלות שיכולה לעורר
הצהרת האמונים של השופט, והיא אם יש משמ ־
עות נורמטיבית להתחייבות השופט "לשפוט משפט
צדק".
אכן, ברור שבהוספת רכיב ה"צדק" לשבועת
השופט יש חשיבות, שכן הצדק הוא ככלל עיקרון
נעלה, כל שכן בשפיטה. לפיכך ראויה הדגשתו במ ־
סגרת הצהרת האמונים של השופט. יתרה מזו, הגם
שהסעיף עוסק בשפיטה עצמה, ברי כי יש להחיל
חובה זו של שפיטת משפט צדק על כל הפעולות
שהשופט עושה בתפקידו, לרבות אלה שאינן פעו ־
לות שפיטה מובהקות, כגון החלטות של אדמיניס ־
טרציה שיפוטית.
אולם הגם שברור כי על השופט לפעול באופן
צודק, ברור לא פחות - ואולי אף קודם לכך - כי
עליו לפסוק ולפעול על פי הדין. אין על השופט אלא
מרותו של הדין (סעיף 2 לחוק יסוד: השפיטה), ועוד
קודם להתחייבותו "לשפוט משפט צדק" הוא מת ־
חייב בהצהרת האמונים עצמה לשמור נאמנות למ ־
דינת ישראל "ולחוקיה". אם כן, מהי הרבותא בהת ־
חייבות לשפוט משפט צדק? מהו היחס בין כפיפותו
של השופט לדין בלבד לבין הצהרת האמונים על
רכיביה השונים? יתרה מזו, מהי תוצאת מצב שבו
מתנגשים הדין והצדק? ברי כי במצב זה המעשה
הראוי הוא לנסות ליישב בין הצדק ובין הדין, אשר
לשניהם השופט מחויב, שכן הצהרת האמונים של
השופט - "מכילה יסודות אחדים, ומכולם ביקשנו
לעמוד על חובתו של השופט לשמור אמונים לחו ־
קי מדינת ישראל ולשפוט
משפט צדק. שופט שומה
עליו לעשות ככל־יכולתו
לשלב ולמזג בין השניים -
בין החוק לבין משפט הצדק,
וסדק - או סדק־לכאורה -
כי ייגלה בין שני אלה שומה
על השופט לעשות לגישור
ולפישור בין השניים, מתוך
מודעות כי החוק נועד למ ־
קרה ה'ממוצע' וכי יש שמ ־
ערכת המוצגת לפניו היא כה
רחוקה מן ה'ממוצע' עד שיש
להשלים מעט, לחסר מעט,
'לפרש' על־דרך שלא תביא לעוול, למשפח, לאבסו ־
רד" (כדברי השופט מישאל חשין ברע"א 79/9336
, פ"ד נה(1) 991, 762 (9991)). רוקר נ' סלומון
אך המתח בין הצדק לדין קיים, אם ככלל ואם
במסגרת הצהרת האמונים של השופט בפרט. כיצד
התמודדה הפסיקה עם מתח זה? עיון בפסיקה מגלה
ביטויים ומשמעויות שונים להתחייבותו של השופט
בהצהרת האמונים שלו לשפוט "משפט צדק" ולמתח
בין התחייבות זו ובין החובה לשפוט על פי הדין.
משמעות אחת, הבסיסית ביותר, היא שהדבר
הצודק ביותר הוא לשפוט על פי הכללים שהדין
קובע. לפי קו מחשבה זה, הדין עצמו משקף כעיקרון
את הצדק, או לחלופין - אין על השופט לחפש צדק
כריכת ספר אור,
בהוצאת נבו
בסופו של דבר מדובר
בהצהרת אמונים ולא בהוראה
כללית המתווה את הדין
כולו ואת יחסו אל הצדק.
מכאן שהצהרת האמונים
לבדה אינה יכולה להעניק
לשופט את הכוח לפסוק
בניגוד לדין מטעמי צדק
אפריל 3102 עורך הדין ׀ 56