Page 60 -

שפיטה הרהורים על ערעורים - התערבות ערכאת הערעור בפסקי דין
בר בממצאים עובדתיים המתבססים על שיקולים
שבהיגיון ובמסקנות שהסיקה הערכאה הדיונית מן
הורוביץ נ' מדי־ העובדות שהוכחו (ע"פ 70/3012
;פסקה 72 ופסקי הדין שאוזכרו שם נת ישראל,
.)31.12.08
הפסיקה הצביעה על ארבעה חריגים עיקריים
אשר בכוחו של כל אחד מהם להרחיב את הפתח
להתערבות מוגברת של ערכאת הערעור בבחינת
הממצאים העובדתיים. הראשון - כאשר מתבססים
הממצאים על מסמכים בכתב ולא על עדות בעל פה,
שכן הן הערכאה המבררת והן ערכאת הערעור מק ־
בלות לפניהן את המסמך כפי שהוא (ע"פ 98/893
; 49.1.91); השני - עניינו מנצור נ' מדינת ישראל
במקרים שממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על
שיקולים טהורים שבהיגיון, להבדיל משיקולי הת ־
רשמות או מערבוב בין שיקולי התרשמות והיגיון
;)2.7.09 ;אביסידריס נ' מדינת ישראל (ע"פ 70/7416
השלישי - מקום שנפלו טעויות מהותיות בהערכת
מהימנות העדויות על ידי הערכאה הדיונית. טעויות
שכאלה עניינן למשל הת ־
עלמות מסתירות בעדות
היורדות לשורשו של עניין
או התעלמות מגורמים רל ־
וונטיים להערכה של משקל
ג'ברין העדות (ע"פ 29/7794
, פ"ד מז(2) נ' מדינת ישראל
096 (3991)); הרביעי - מצב
שבו הערכאה הדיונית מסי ־
קה מסקנות מהעובדות, וב ־
מיוחד כאשר אלה עומדות
בליבת הבדיקה של מרכיבי
עי־ העבירה (ע"א 50/4879
ריית תל אביב־יפו נ' עו"ד
.)12.8.09 ; ידידיה גורן
מדיניות של צמצום התערבות נקבעה גם לעניין
"כלל ידוע הוא כי ערכאת הביקורת על גזרי דין.
הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי
הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה
ברורה ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר נפלה
בגזר הדין טעות מהותית הבולטת על פניה..." (ע"פ
; 21.01.11); או במ־פלוני נ' מדינת ישראל 8668/11
קרים חריגים של סטייה ברורה וקיצונית ממדיניות
;פלוני נ' מדינת ישראלענישה ראויה (ע"פ 21/5623
21.9.02). גם כאן הבסיס לצמצום התערבות ערכאת
הערעור בענישה מבוסס על ההתרשמות הישירה
של הערכאה הדיונית מהנאשם, מנסיבות המקרה
וממדיניות של צמצום התערבות בשיקול דעתו של
יעקב בזק, "הביקורת השיפוטית על ( בית המשפט
, הפרקליט הענישה בבית המשפט העליון בישראל"
עמנואל גרוס, "חקר האמת כח 55, 95-75 (2791);
והביקורת השיפוטית: התערבות של ערכאת ערעור
כ(3) 155, 855-555 עיוני משפט בממצאי עובדה",
.))1997(
אלא שהתפתחות באמצעי החקירה הפלי ־
לית, התפתחות במקומן של הערכות מהימנות של
עדויות עדים והתפתחויות בחקיקה מעוררות שא ־
לות הראויות לדיון בכל הנוגע למידת יישום מדיניות
מושרשת זו.
התערבותבממצאיםעובדתיים ובמהימנות
בעבר הלא רחוק הייתה התרשמות בלתי אמצעית
מעדים ומאופן עדותם הכלי
המרכזי בקביעת ממצאי עו ־
בדה. בעניין זה יש יתרון ברור
לערכאה הדיונית, הרואה
ושומעת את העד. עם זאת
יש להדגיש כי נקודת המו ־
צא היא כי ערכאת הערעור
מוסמכת להתערב בממצאים
עובדתיים. סעיף 212 לחוק
סדר הדין הפלילי [נוסח
משולב], התשמ"ב־2891
קובע כי בית המשפט שלע ־
רעור "רשאי להסיק מחומר
הראיות שהיה לפני הערכאה
הקודמת או לפניו מסקנות
שונות משהסיקה הערכאה הקודמת או לקבוע כי
אין בו יסוד למסקנותיה". לחקיקה יש ליתן מש ־
מעות וביטוי של ממש. מבחינה עקרונית מוסמכת
ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות שקבעה
הערכאה הדיונית, והפעלת הסמכות צריכה לצקת
תוכן של ממש ולהביא בחשבון את כוונת המחוקק
כי במקרים המתאימים תופעל הסמכות, בזהירות
מדינת המתבקשת ובהתאם לנסיבות (ע"פ 21/418
ככל שעולה משקלן של
ראיות מדעיות וחפציות
בראיות שהובילו למסקנה
העובדתית של בית
המשפט, כך גם גוברת
יכולתה של ערכאת הערעור
לבחון את קביעותיה של
הערכאה הדיונית ולהתערב
במקרה המתאים
אפריל 3102 עורך הדין ׀ 60