69 / 86
ש ניצב בשער ומסביב דממה
ָ
מ
ַ
באתי והנה הש
ר והחל
ֶ
מ
ֶ
לא מורים ולא חמורים אמר השמש במין ז
רוקד עם המטאטא. שביתה.
בצהריים באתי הביתה ואמרתי זה אני
מביא השביתה
שאלני אבא: וכסף יכול אתה להביא
עניתי שכוחי רק בדברים רוחניים
אותו לילה שמעתי את אבי אומר לאמי
בננו זה לא בדעתו
ילד הייתי ולא ירדתי לסוף דבריו אך קסם המילים
שמור עמי עד היום הזה
משהו הסעיר אותי וכיווץ את בטני כאשר קראתי את שירו של אהרן אלמוג "מוריד הגשם".
כמה שנים חלפו, אני שואל את עצמי, מאז האירועים המתוארים בשיר ועד זמן כתיבתו?
שנים הרבה.
"אך קסם המילים שמור עמי עד היום הזה", אומר המשורר. אולי אומר זאת הילד שבתוכו. ואולי רומז כי מאחורי
הקסם שמורים עמו, עד היום הזה, גם הכאב והעלבון הצורבים, ההופכים לדבר שיר.
ל וצומח. למי יפנה ילד הגדל
ֵ
הייתה כנראה שנת בצורת. שנה של חסר במים חיים, שבלעדיהם דבר לא גד
1942
במשפחה מאמינה? אל אבינו שבשמים, הזן ומפרנס את בניו ובנותיו על האדמה. הילד בשיר בחר ללכת בדרכו
של חוני המעגל: מתפלל, אך דורש. מתעמת עם כוחות עליונים: עם האל, עם איתני הטבע, ועם אביו ועולם
המבוגרים, שאינם רואים את מעשיו כמעשים של היגיון.
אותו יום הוצפו בתים ושני אנשים כמעט טבעו
הילד, שחשיבתו בגיל זה בעלת רכיבים מאגיים, מאמין בכוחה של המשאלה וביכולתו להפעיל את המחשבה
והמילה ולאכוף עצמן על המציאות. כאשר אכן מתרחשים אירועים במציאות, הילד חווה את עצמו כול-יכול
ולרגעים כוחו משכּר. אבל כוחו גם מפחיד, שהרי נגרם גם נזק וכמעט קופחו חיים. סופו של מעשה הקסם אכן
הגשים גשמים ועשהו למיטיב ולמושיע בעיני עצמו.
שמחת ההישג ותחושת הגאווה של הילד על יכולתו אינן פוגשות באמפתיה (מלוּוה בהכוונה מציאותית), אלא
נתקלות בסטירת לחי כואבת בגופו ובנפשו, בלגלוג מעליב ומשפיל ובמסר של חטא היוהרה (בעברית, "מעליב"
עושה אותי לעלוב ו"משפיל" מנמיך ומגמד אותי).
הילד אוסף כוחות ושבוע לאחר מכן עומד שנית, כחוני במעגלו, אך לשווא; דבר לא קורה. לא נכון. קורה גם קורה:
ן לעצמו חוויה של אהבה.
ֵ
בדמיונו היוצר, הוא מזמ
69
עט השדה
2012
ספטמבר