65 / 86
שהידע הגלוי הוא בדרך כלל כתוב וניתן להעברה או להעתקה, הידע הסמוי הוא ידע אנושי אחר, הנמצא בדרך
כלל במוחם של אנשים. הוא אינו כתוב או מתועד והוא נשען בעיקר על יצירתיות, אינטואיציות ותובנות אישיות
עמוקות הנובעות מניסיון חיים (לעתים ידע זה נמצא אצלנו בתת-מודע).
, שכן
20-
של המאה ה
50-
ראייתו של פולניי באשר לחלוקה לסוגי הידע השונים נחשבה פורצת דרך בשנות ה
היא סדקה לראשונה את הפרדיגמה המקובלת דאז שראתה בידע אמת אקדמית, אובייקטיבית במהותה ונטולת
כל רגש או תהליך עיבוד אישי.
) יחסי הגומלין בין מידע, ידע סמוי וידע גלוי מוסברים באמצעות
Gurteen, 1999(
במטפורה הידועה של גורטין
תהליך של הכנת עוגה. אם לרגע נחשוב שרשימת המצרכים להכנת העוגה היא מידע שנחוץ להכנתו, המתכון
יכול לשמש על תקן הידע הגלוי, הכתוב. בשלב הזה כל אחד שניגש למתכון יכול להכין את העוגה; מה שדרוש
הוא המידע הבסיסי על זהות המצרכים והידע על האופן שבו יש להרכיבם יחד לכדי עוגה. ועדיין, לא כולם יצליחו
בהכנת העוגה באותה מידה: אופה חסר ניסיון עלול לגלות שהעוגה לא הצליחה כפי שקיווה. אדם אחר, בעל
ניסיון רלוונטי באפיית עוגות או בעבודה במטבח, יכין מן הסתם עוגה מוצלחת ואף טעימה יותר.
סוגיית המפתח כאן היא מידת היכולת של העברת הידע לגורמים אחרים, או כמו שהספרות מקצועית מכנה זאת
– “טרנספר הידע”. קיימת הסכמה רחבה בין גורמים מקצועיים כי הידע הסמוי קשה בהרבה להעברה ולהעתקה
ושפיצוחו ברמה הארגונית כרוך ביצירת אווירה של שיתוף פעולה ואמון בין בעלי הידע למיניהם. האתגר של
מרבית הארגונים וגופי הידע מצוי כיום בדיוק בנקודה זו: כיצד לייצר מנגנון המאפשר חילוץ, המשגה ושימור של
הידע הסמוי ולאורך זמן.
כיום, ומעבר לחלוקה דיכוטומית בסיסית בין ידע גלוי לידע סמוי, מדברים על סוגי ידע ועל סוגי אינטליגנציה
נוספים הן ברמה האישית והן ברמה הארגונית (תיאוריית האינטליגנציות המרובות של גרדנר, אינטליגנציה
קולקטיבית וכו’). הארגונים שואפים לתת לגיטימציה וביטוי לכלל סוגי הידע השונים המתקיימים בהם ולחשוף
אותם בקרב עובדיהם, מתוך האמונה שהדבר מסוגל לייצר סינרגיית ידע שתקנה להם יתרון יחסי אל מול
מתחריהם. כיצד עושים זאת, אתם שואלים? התשובה היא, ככל הנראה, באמצעות תרבות שיתוף בידע.
המענה: בניית תרבות שיתוף בידע בארגונים
בשנים האחרונות, ולאור הכניסה של המדיה החברתיים למרחב הציבורי, המושג
2
בעקבות ההופעה של ווב
“שיתוף” מקבל משמעות חדשה. המרחב האינטרנטי גדוש בשיתוף קבצים ובכל אתר מעודדים אותנו להיות
פרו-אקטיביים ולתרום את חלקנו לשיח. מדי יום אנשים מחליפים ומעלים מיליוני פיסות מידע בגדלים ובצורות
שונים, כשההנחה היא שעצם השיתוף מעצים, מחבר ופותח אפשרויות.
כאמור, חלק מהתפיסה של שיתוף מתחיל לחלחל לתודעה הניהולית והופך לאג’נדה לגיטימית בארגונים
ובתאגידים רבים (לחשוף את הידע הסמוי בארגון ולהפוך אותו ליתרון בשוק). בשלב הזה, יותר ויותר נשמעים
קולות שקוראים לשתף את הידע הקיים בתוך הארגונים, במיוחד בקרב אלה הגדולים, רבי מחלקות ועובדי
אגפים שאינם נפגשים בעבודה שוטפת, או כאלה שנמצאים במצב תמידי של תחרות על תשומת לב ו/או על
.)coopetition –
משאבים (מה שמכונה בעולם העסקי
), שיתוף בידע הוא נכס מקצועי משמעותי בידי הארגונים, כלי המאפשר
Wang & Noe, 2010(
על פי ואנג ונוי
לעובד להשפיע על תהליכי פיתוח ידע וחדשנות ולהגביר את יכולת התחרותיות של הארגון בשוק מורכב
65
עט השדה
2012
ספטמבר