גוינט ישראל | עט השדה גליון 9 | ספטמבר 2012

71 / 86

הבשלת המערך המוחי-נאורולוגי, ילדים רגישים בעלי פוטנציאל קוגניטיבי הממתין להבשלה הדרגתית, קרי,
(התומכות בהתפתחות מאוזנת של האינטלקט), נדרשים בנסיבות הבשלה רגשית והבשלה חברתית ומוסרית
חיים מסוימות לגייס את האינטלקט מוקדם יותר.
שפע גירויים ומידע חיצוניים (בסביבה) ופנימיים (בעולם הנפשי), איסוף הטרמה זו נדרשת כדי להתמודד: עם
. הילד מטרים את השימוש באינטלקט לצורך אוריינטציה, לצורך עשיית סדר עיבודם ועם סינונם , עםהכלתם עם
ולצורך מתן משמעות למתרחש בחייו. ואולם גיוס מוקדם זה של אינטלקט לא בשל, הפועל יחד עם התפתחות
יוֹת, גובה מחירים התפתחותיים. הילד קולט מידע רב כדי להשיג שליטה, אך מסנן, ִ לד ַ רגשית, חברתית וערכית י
מעבד ומקנה לו משמעויות כפי שגילו המנטלי הכללי מאפשר לו. הנתונים והמשמעויות נצבעים ברגשות,
לדיות. התוצר בוסרי ונשלט על-ידי רכיבים של העולם הפנימי הילדותי, הפרטי (לא כאן ַ פנטזיות והמשגות י
היריעה לפרט יותר).
ובכן, גם הטרמת הכוח של האינטלקט אינה עומדת לזכותו של הילד. בלילה הוא שומע את האבחנה:
בננו זה לא בדעתו
אני מדמה את הילד מתהפך במיטתו ועוד ספק מופנם אל מערך יחסיו עם עצמו. "הדברים שאני טוב בהם
ואוהב ומעריך אינם מוערכים ואינם אהובים על הוריי". הצבעתי על שני ההורים, משום שאמנם האב הוא האומר
האקטיבי, אך אין כל זכר לתגובה של האם.
העדר התגובה של האם משפיע לא פחות מאמירתו של האב. לא רק שאין כאן קבלה, הערכה ואהבה לילד;
נהפוך הוא, הוא נתפס כמי שיצא מדעתו.
ילד הייתי ולא ירדתי לסוף דבריו אך קסם המילים
שמור עמי עד היום הזה
יק ִ דּ ַ י צ ִ ית ִ א ָ לֹא-רְ י ו ִ תּ ְ נ ַ ק ָ ם-ז ַ י גּ ִ ית ִ י ָ ר ה ַ ע ַ "נ ר בסופה של כל ארוחה, בברכת המזון: ֵ במשפחה שומרת מצוות ייאמ
ל", חוני בדורו, חוני בדמיונו, ֵ . האם המשורר, שגדל מאז אירועי הילדות, מרמז על העוול, על כי "הילד המעגב" ָ ז ֱ ע ֶ נ
נעזב?
המשורר אינו מדווח כי הבין ש"אבא ואמא חושבים שאני משוגע". לא ירדתי לסוף דעתם, הוא מספר. אך המכיר
ילדים רגישים ואת שמיעתם יודע כי שמע דבר-מה. כי שמע את הרגשות המוטמנים במילים. כי בדמיונו נטווה
הסבר פנימי התואם את מנגינת הרגש.
אמנם איננו קוראים בבהירות איזו נימה רגשית הייתה באמירה זו. רק מן ההקשר נוכל לשער. נימים של אכזבה?
של בושה? של כעס? של ייאוש? שמא קורט של דאגה או חמלה. נדמה כי גם אם היו שם דאגה וחמלה, רפה כוחן
להגיע בצלילות לאוזנו ולנפשו של הילד.
מה נבצר מן ההורים לראות ולשמוע?
את ההקשבה הדרוכה של ילד רגיש וסקרן אל סביבתו אל מול הפסקת הגשמים. הקשבה שיש בה חרדה ק
ילדית, מעורבת בדאגה מבוגרת לכאורה.
71
עט השדה
2012 ספטמבר