72 / 86
את קולה וחשיבותה של המשאלה בחייו הנפשיים של הילד ואת אופייה המאגי של חשיבתו המבשילה.
ק
את הצורך העמוק של הילד בקבלה ובאמפתיה; הצורך לקבל אישור לקיומו כטוב, מוערך ואהוב והצורך לחוש
ק
בגאוות הוריו בו.
את הצורך של הילד להאדיר את אביו כבעל כוח ועוצמה, ואת ברירת המחדל הטראגית להאדיר עוצמה
ק
פוגעת תחת עוצמה מיטיבה.
את הצורך ההתפתחותי של הילד לחוות את עצמו אומניפוטנטי ואת החיוּת והשמחה החיוניות כל כך
ק
שבמשחק בורא עולמות וביצירה.
את הבדידות של הילד בהיות לא מובן ואת התסכול וחוסר האונים המצטבר הכרוכים במגבלות היכולת של
ק
ילד להסביר את עצמו.
את הצורך החיוני של כל ילד בקיום ערוצים לגיטימיים לביטוי כעס, תוקפנות ושנאה.
ק
את מחירי הגיוס המוטרם של האינטלקט.
ק
את משמעות ההשפעה של כוחנות ושלטנות על חיי הילד ואת השפעתה הלא-פחותה של פסיביות ושל
ק
הימנעות ממתן הגנה.
את הצורך בנוכחות הורית רציפה, מיטיבה, המאפשרת הפנמה של דמות הורה מיטיבה. או אז הנוכחות
ק
נו.
ֵ
ההורית מצויה עמנו, בתוכ
לקראת פרידה אומר המשורר כי קסם המילים שמור עמו עד היום הזה. האם זה קסם המילים ששמע מפי
אביו על "בננו שאיננו בדעתו"? האם שמור בלבו קסם המילים שהפנה אל השמים בעמדו במעגל ותבע כי ירדו
גשמים? או קסם המילים בבקשו כי תרעד האדמה או תלקה החמה?
אני שומע בדברי הסיום שלו עד כמה כולנו זקוקים לחוויית ההורה המיטיב; לדעת ולזכור כי הורינו היו טובים, כדי
שזכותם, המופנמת בלבנו, תגן עליהם ועלינו.
האם המשורר שלנו היה ילד בסיכון?
האם מעשה השירה היה לו דרך לעיבוד החוויות הפוגעניות?
האם השירה הייתה לו אמצעי להחלים את נפשו הפצועה?
יש תרומה לכך.
לקריאת השירה
יש בה פוטנציאל לעיכול ולעיבוד החוויה בדרך להחלמה; גם
הכתיבה
לא רק
ואף לקריאה החוזרת ונשנית יש תפקיד: הקריאה החוזרת יוצרת ספירלה של עיבוד ואיחוי (כבקשתו של ילד
לחזור ולספר שוב ושוב אותו סיפור).
בשוטטי ברשת מצאתי התייחסות לשיר גם בבלוג "דיבורים כמו חול":
אני לא אוהבת שירה: וידוי כואב. קשה לי עם זה שזה כל כך קצר ומרוכז. כמו לשתות תרכיז לא מהול של מיץ
פטל [...] בשיר הזה נתקלתי במקראה בבי"ס, אולי הייתי בכיתה ח' או ט'. לא למדנו אותו, תודה לאל, והוא יצר
אצלי תגובה כל כך חזקה – כמו כוס קריסטל גבוהה שמקישים בה בכפית. מאז הוא תמיד סביבי. בבסיס הוא
היה תלוי לי על הקיר. ביומן הייתי כותבת אותו לעצמי בערך פעם בשנתיים וחושבת ומנתחת לעצמי מה השתנה
באיך שאני נהנית ממנו מהפעם האחרונה [...] לא רוצה להסביר אותו, לא רוצה לנתח בשבילכם. זה השיר שלי,
והוא אחד היצירות הספרותיות המהדהדות, לא משנה באיזה ז'אנר, שנתקלתי בהן מעולם.
72
עט השדה
2012
ספטמבר