12 / 86
ממשלתי, הג‘וינט או כל גוף אחר שמטעמו היא פועלת. גם לאלה סדר היום, ההגדרות המקצועיות, הדרישות
והמדדים שלהם להצלחה. לצדם, בעבודה השוטפת בשטח היא תיתקל באופן שוטף בארגונים וגופים אחרים,
חוץ-רשותיים, המעורבים בפרויקט או משפיעים עליו ברמה הארצית וברמה העירונית כאחת. כל זאת עוד בלי
להתייחס למרחב האתגרים העצום בכל הקשור ליצירת החיבור אל הקהילה, אל מתנדבים ואל קהל היעד של
התכנית, יהיו אלה ילדים, בני נוער, הורים, מורים, קשישים ואחרים.
לאור המורכבות הרבה של התפקיד בהיבט זה של ניהול הממשקים ושיתופי הפעולה, רבים מן המתכללים
נתקלים בקשיים אמיתיים בבואם להשיט את ספינת הפרויקט במים הסוערים של הרשות ולנווטה בבטחה
בין הזרמים העיליים והתת-מימיים המושפעים ממכלול התפיסות, האינטרסים, היעדים והאילוצים של שלל
הגורמים המעורבים בתכנית. חלקם מבקשים להתמודד עם הקשיים בעזרת הידע שרכשו, בהצגת רעיונות
טובים ובהתבססות על ניסיונם ומעמדם המקצועי בתחום. אין דבר טבעי מכך, ולעתים התמודדות מסוג זה אכן
מסייעת, אולם ברוב המקרים נמצא כי משענת הידע המקצועי אינה תומכת מספיק, ויותר מכך, הישענות עליה
כעל מוצא ופתרון יחיד עלולה אף להרע את המצב.
הסיבה המרכזית לכך שהמוצא הראשון של המתכלל בהיתקלו בבעיות מעולם הממשקים הוא מוצא הידע
המקצועי, נעוצה בעובדה הפשוטה שהזכרנו קודם: זהו הידע ומערכת הכלים הבסיסי שעמם הא מגיע לתפקיד
ואשר הכשרתו הכינה אותו להשתמש בהם. מוצא נוסף יהיה ניסיון לעבוד על פי נהלים או הנחיות ברורות
שעוצבו במסגרת הגוף המקצועי המנחה ולכאורה אמורות להיות ידועות ובהירות גם לגורמי השטח. אלא שכל מי
שמכיר את אתגרי התפקיד וקורא משפט זה מעלה כעת חיוך על פניו, בעודו נזכר בניסיון להסביר נהלים והנחיות
מקצועיות לגורמי רשות וקהילה בעלי תפיסות, סדר יום, אינטרסים – וגם נהלים והנחיות אחרים – משלהם.
כיום ברור לכולם, ודאי לאלה העוסקים במלאכת התכלול, כי הרגל המקצועית, חזקה ככל שתהיה, איננה
מספיקה לצורך יציבה איתנה במסגרת התפקיד, שלא לדבר על הצורך בתנועה מורכבת וגמישה יותר, בין
שמדובר בהליכה זהירה בין הטיפות, בדילוגים בין שותפים הכרחיים, בקפיצות לולייניות הנדרשות לצורך רתימת
גורמי מפתח או ביכולת לנהל באופן שוטף מערכות יחסים מורכבות, שחלקן משולות לריצות “ספרינט“ קצרות
וחלקן למרתון ארוך ומתמשך. ואם כבר בעשייה “דרך הרגליים“ עסקינן, נדמה שהדימוי הטוב ביותר לתפקידו
של המתכלל בשדה החברתי הוא זה של הרץ במרוץ השליחים, התלוי לשם הצלחתו בעשרות רצים אחרים,
שגם להם מקלות ומסלולים משלהם.
שימוש מוגזם ברגל המקצועית כדי להתמודד עם ממשקים מורכבים עלול להוביל להתנגדות של שותפים או
שותפים פוטנציאליים דווקא לתכנים, לנושאים, לרעיונות ולפתרונות המקצועיים של המתכללת. זוהי התנגדות
מדומה. מדוע “מדומה“? לא משום שהיא איננה באמת התנגדות. כפי שרבים הפועלים בשדה חשים, וכפי שעלה
גם מסיפוריהם של אורן ושרית, ההתנגדויות עשויות להיות מוחשיות ואמיתיות עד מאוד. ההתנגדות היא “מדומה“
משום שלאמיתו של דבר, במרבית המקרים, אין היא התנגדות מקצועית, כלומר התנגדות לעמדות המקצועיות
שהמתכללת מציגה או מבקשת לקדם. במרבית המקרים זוהי התנגדות לאופן שבו מנוהל הממשק או מערכת
היחסים, כלומר התנגדות ל“איך“ ולא ל“מה“. נוסף על כך, זוהי בדרך כלל התחושה של אדם כי נפגעים
אינטרסים משמעותיים שלו, המניעה אותו להתנגד, או מן הצד השני – להימנע מלהירתם לשיתוף פעולה, כשלא
ברור לו באיזה אופן הדבר מקדם את מה שחשוב מבחינתו. ההתנגדות אמנם מנותבת לשיח המקצועי, בדרך
כלל משום שזהו המרחב היחיד המדובר, אך לרוב מקורותיה אינם קשורים בו, או לפחות לא רק בו.
אך זהו בדיוק מקור התסבוכת שבתוכה מוצאים עצמם המתכללים לא אחת. לאור העובדה שההתנגדות
12
עט השדה
2012
ספטמבר