Table of Contents Table of Contents
Next Page  16 / 86 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 16 / 86 Previous Page
Page Background

"ומה אני עושה? מה שאני יכולה לעשות, אני פשוט שם": "עמידה לצד"

כפרקטיקת עבודה של מדריכי רחוב

מאיה לביא-אג'אי ומיכל קרומר-נבו

מבוא

ילדים

400,000-

היו מוכרים למשרד הרווחה והשירותים החברתיים כ

2005

על פי דו"ח שמיד, בישראל בשנת

רבים מבני נוער אלה אמנם מוכרים

1

מהם אין מידע אמין.

220,000-

, אך על מצבם של כ

18

ובני נוער מתחת לגיל

למחלקות לשירותים חברתיים במשרד הרווחה, אך אין איתם קשר משמעותי ועל כן אין מידע על המצוקות

והקשיים שהם מתמודדים עמם וגם לא על הצלחותיהם. בשנים האחרונות מתחזקת ההכרה שיש בני נוער

המוגדרים "נוער בקצה רצף הסיכון" שאינם נמצאים בקשר עם שום גורם טיפולי/חינוכי. הקהילה והשירותיים

החברתיים והחינוכיים אינם מצליחים להגיע אל בני נוער אלה ונכשלים בהצעת מענים לצורכיהם. יש הטוענים

שזהו "נוער שאינו בר-טיפול": בני נוער שאינם מוכים להיות בקשר טיפולי עם הגורמים המתאימים.

הנחת המוצא שלנו במאמר זה היא שאין נוער שאינו בר-טיפול, אלא יש מערכות טיפוליות שמסיבות שונות

אינן מצליחות להגיע לכל בני הנוער המתמודדים עם קשיים. במאמר נציג תכנית שמטרתה להגיע אל בני

נוער אלה ונתאר את פרקטיקות העבודה המאפשרות למדריכים לעבוד עמם. התכנית, פרי יוזמה של ג'וינט-

אשלים בשיתוף עם משרד הקליטה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים וקידום-נוער (משה"ח), שואפת

ליצור מענים לבני נוער המנותקים או בתהליך התנתקות מן הממסד, כלומר אינם בקשר משמעותי עם שום

גורם חינוכי או טיפולי. נקודת המוצא של התכנית היא כי מאחר שהמענים הממסדים הקיימים אינם מצליחים

להגיע לבני נוער אלה ולספק מענה לצורכיהם, יש לנסות למצוא מענה אחר. מכאן בא שם התכנית – "בראש

אחר". את התכנית מוביל אפרי ברט מ"תחום נוער-מנותק ומסגרות חוץ-ביתיות" של ג'וינט-אשלים, בשיתוף

עם צוות מקרן קרב ובליווי צמוד של ועדת היגוי עם נציגים בכירים ממשרד הקליטה, משרד הרווחה, קידום

נוער והמשטרה.

"בראש אחר" הוגדרה מראש תכנית חלוץ (פיילוט) לשלוש שנים שמטרתה להגיע אל בני נוער עולים המתקשים

להשתלב במערכות החברתיות, נדחקים לשוליים ומתאגדים לחבורות רחוב, שבהן נפוצות התנהגויות המוגדרות

עברייניות. זאת מתוך הכרה בכך שהתופעה של בני נוער מנותקים הולכת ומתרחבת, בעיקר בקרב בני נוער

עולים ובני עולים. התכנית משיבה לזירה הטיפולית את מודל "מדריכי הרחוב", שבו מדריכים נפגשים ומתמודדים

עם הנערים בזמן, בחוקים ובטריטוריה של הנערים ברחוב ובמקומות שבהם הם נמצאים. בסיום תכנית החלוץ

מתוכנן להטמיע את התכנית במערך השירותים הקיים.

המרכז הישראלי למחקר איכותני של האדם והחברה באוניברסיטת בן-גוריון נבחר להיות הגורם המעריך

של התכנית לאורך שלוש שנות פועלה. כותבות מאמר זה ליוו את התכנית כדי לתעד ולהמשיג את פעולתה,

. כיום התכנית לקראת

2

להעריך את תפוקותיה ולבחון את השפעתה על ההיערכות היישובית כלפי נוער בסיכון

סיום שנתה השלישית ואנו מעריכות את הטמעתה במערך השירותיים הקיימים. במאמר זה נציג את ממצאי

השנתיים הראשונות של המחקר. מפאת קוצר היריעה לא נציג את כל הממצאים אלא נתמקד בתיעוד פרקטיקת

עבודת הרחוב כפי שהיא באה לידי ביטוי בתכנית "בראש אחר", כדי לאפשר למידה מתכנית זו לתכניות אחרות

השואפות לעבוד עם בני נוער מנותקים. לפני הצגת הממצאים מובא תיאור קצר של שיטת המחקר, ולאחר

16

עט השדה

2012

ספטמבר