20 / 86
הרואין כמה פעמים, היא סחבה שם יחסית הרבה זמן. משהו שם הם כן הצליחו לעשות. אפילו הייתה
תקופה קצרה שהיא החלה לעבוד בחנות תיקים. היו לה הכוחות ללכת ולחפש עבודה. ואז היא חזרה
לפה, ופה היו בלגנים. אחרי מספר ימים היא רבה עם אחד הנערים פה באחד הקיוסקים והפכה את
הקיוסק. עצרו אותה לאיזה שבועיים. עכשיו היא פה בדירה חדשה שבדואי שכר לה. אלכוהול כל היום,
היא במצב הכי קשה, זה נע בין קשה לקשה מאוד. ומה אני עושה? מה שאני יכולה לעשות, אני פשוט
שמה, אם היא צריכה שמיכות אני דואגת לזה, אני עושה דברים קטנים כאלה, דואגת לאוכל. בנוגע
לאלכוהול אני לא מסייעת, אני נמצאת שם לשוחח איתה.
קוראת
10
)2009(
הנוכחות הזאת בתוך חוסר האונים מייחדת את "בראש אחר" ודורשת פרקטיקה ייחודית. סידי
לפרקטיקה דומה "התערבות מינימלית". אין הכוונה לאי-התערבות, אלא להתערבות של שותפות והעצמה
קסום ההשפעה של ההתערבות. כך גם המדריכה בדוגמה זו מתארת
ִ
במקומות שבני הנוער מאפשרים תוך מ
תקופה ארוכה שבה הנערה רוצה לחולל שינוי בחייה ואינה מצליחה, ומול חוסר האונים והקושי הרב המדריכה
פשוט שם, דואגת לשמיכות ולאוכל מתוך ידיעה שאין ביכולתה לעצור כרגע את השימוש באלכוהול ובסמים
ומחכה להזדמנות הבאה לשינוי.
מה שמאפשר למדריכים להישאר ולעבוד בתוך חוסר האונים הוא הקשר המתקיים בתוך צוות התכנית בין
המדריכים וכן בין המדריכים לצוות המלווה. הקשר הזה מחזק את הצורך ואת היכולת להכיל את חוסר האונים.
כלפי בני הנוער ומבוסס על עמדה זו. המדריכים
עמדה אמפטית מודעת ולא שיפוטית
הקשר עם בני הנוער נובע מ
רואים את הנוער בתוך ההקשר הרחב יותר של חייהם, הם מבינים את התנהגותם בתוך ההקשר הרחב של תנאי
החיים שלהם, ומנסים לחזק את הדימוי העצמי החיובי שלהם כדי להביא לשינוי. חוסר הביקורתיות והשיפוטיות
של המדריכים אינו נובע מעצימת עיניים אלא מהיכולת להכיל את הכאב ואת חוסר האונים, וגם לראות את
התנהגות הנערים ולקבלה בתוך הקשר רחב יותר. היכולת לאמפטיה מודעת ולא שיפוטית נובעת מהיכולת
לראות את בני הנוער כדמויות אנושיות מלאות ומורכבות ולראות בהן שותפים מלאים למעשה של שינוי.
. ללא הנוכחות
לתמוך בנוער במצבי חירום ומשבר
בזכות הקשר, הזמינות והעמדה האמפטית המדריכים יכולים
היומיומית בני הנוער לא יסכימו להיות במגע עם המדריכים כשהם במצב הפגיע ביותר בשעת משבר. המדריכים
מעבירים מסר ברור ומציעים לבני הנוער כל עזרה שהם צריכים בכל תחום, בכל שעה ובכל דרך. היבט זה
משתקף היטב בסיפורו של אחד המדריכים:
יש לי נער שאמו החלה לעסוק בזנות. האבא הרביץ לאימא והוא שוהה בכלא. האימא יצאה בלילות,
התעסקה בזנות [...] יש להם ארבעה ילדים. הגדול מביניהם היה מביא חברים הביתה לאחר צאת האימא.
לא היה להם אוכל ואני הייתי מגיע לשם, יושב איתם בבית, והם היו שמים מוזיקה והשכנים היו מתלוננים.
הייתי מרגיע אותם. הפכתי להיות מעין חבר שלהם. היו מעשנים נרגילות וסיגריות אך לא היו סמים [...]
יום אחד פניתי אל הילד ואמרתי לו שאולי כדאי לא להביא את כל החברים אל הבית, האחים הקטנים
רואים את הדברים השליליים. "אולי תצאו עם החברים לבלות בחוץ" [...] הילד נפתח ואמר לי: "נמאס לי
מאימא, מתנהגת כמו זונה" [...] אמר לי: "אני רוצה לתלות את עצמי, לא רוצה לחיות", כשהוא אמר לי את
זה, זה היה אגרוף לפנים [...] אני חשבתי שהוא ממש עומד לעשות, לא עזבתי אותו [...] אני מבקר אותם
כל יום ואני לוקח אותם אליי. הזמנתי אותו אליי, שיחות נפש, הרבה שיחות איתו בשביל לתת לו להבין
20
עט השדה
2012
ספטמבר