10 / 86
למי קראת “מתכלל“?! על אתגרי ניהול הממשקים בשדה החברתי
גם השדה החברתי מחייב כיום שיתופי פעולה ברמות גבוהות ביותר, הן בהיבטים הפנים-ארגוניים והן בהיבטים
הבין-ארגוניים והבין-מגזריים. ברמה הפנים-ארגונית, הפכו הגופים החברתיים בשנים האחרונות מקצועיים
ומורכבים יותר. כבכל ארגון, היכולת להגשים את חזונם ולהצליח בהשגת יעדיהם, תלויה במידה רבה באיכות
הממשקים ושיתופי הפעולה הפנימיים וביכולת להתמודד באופן אפקטיבי עם קונפליקטים. מוטעה לחשוב כי
ערכים אלטרואיסטיים ומטרות חברתיות כשלעצמן מחסנים מפני הכשלים הארגוניים הנובעים ממערכות יחסים
עכורות, קשרי עבודה לקויים או היעדר תשומת לב מספקת לאיכות הממשקים בארגון. במובן זה, אין ספק כי
, בין שבהגדרה של סמנכ“ל שת“פ או ממונה שיתופי פעולה וממשקים, רלוונטי בהחלט גם עבור
CCO-
תפקיד ה
ארגונים אלה.
בזירה הבין-ארגונית והבין-מגזרית המצב מורכב עוד יותר. השדה החברתי רווי שחקנים: משרדי ממשלה
ומוסדות ציבוריים, רשויות מקומיות, מלכ“רים, חברות עסקיות, גופים פילנתרופיים, תנועות חברתיות, התאגדויות
עובדים, קהילות, גופים אקדמיים ועוד. מפגש האג‘נדות והאינטרסים השונים מפרה את השדה ומאפשר
צמיחה של רעיונות, יוזמות ועשייה רבה ומגוונת, אך גם יוצר עימותים, מאבקים מתמשכים ופגיעה ביכולת
להוביל שינויים מערכתיים עמוקים וארוכי טווח. גם בלי להתייחס לעימותים ולמאבקים מיותרים, ריבוי הגורמים
הפועלים בשטח – לעתים קרובות ללא קשר, תיאום או שיתוף פעולה ביניהם – מוביל לקיומם של אזורי חפיפה
ואזורי עיוורון (תחומים לא מטופלים), בזבוז משאבים והיעדר אפקטיביות. ניהול תהליכים וקידום יזמויות בשדה
החברתי דורשים ראייה מערכתית רחבה ומורכבת ויכולות גבוהות של ניהול ממשקים ושיתופי פעולה בהקשרים
בין-מגזריים ובין-תרבותיים ובזירה דינמית ומאתגרת. ההתמודדות עם דפוסים ותבניות של תחרות, עם מערכות
יחסים מורכבות ועם העדר מודעות וכלים, דורשת זמן רב ולעתים גורמת להאטת התקדמות הפרויקט ואף
לעצירתו. מעבר לכך, מתמודדים בעלי התפקידים הפועלים בזירה החברתית עם קונפליקטים מורכבים, הן
ברמת הקהילה והציבור והן ברמת הארגון, הרשות המקומית ומשרדי הממשלה.
מציאות זו מובילה לכך שבשנים האחרונות תכניות מורכבות, ברמה המקומית או ברמה הלאומית, מציבות
במרכזן בעל תפקיד שעיקר משימתו היא עבודה מתכללת (כאמור, רכז, מנהל יישובי או תחומי, מנהל פרויקט
וכיו“ב). “מתכללים“ אלה, גם אם לא בהכרח יאמצו את ההגדרה הזאת לתפקידם, נדרשים יותר מתמיד
למומחיות, אולם לא רק בהקשרים המקצועיים-תוכניים של עבודתם, אלא גם – ואולי בעיקר – בהיבט של ניהול
שיתופי פעולה. בתוך כך נדרשות מהם מיומנויות מתקדמות בניהול שוטף של אינטראקציות, מערכות יחסים,
קונפליקטים ומשברים, ובאופן כללי – הנעת אנשים לעשייה, לרוב שלא מתוך עמדת כוח או סמכות. הם נדרשים
להבין התנהלות ברשתות חברתיות ומקצועיות, להיות בעלי כישורים בין-תרבותיים מתקדמים ולהצליח ליזום,
לתכנן, לפתח, לשמר ולשפר שיתופי פעולה ממוקדים ושותפויות ארוכות טווח.
כפי שראינו בסיפוריהם של אורן ושרית, פלטפורמה מרכזית שדרכה מקודמות כיום תכניות ארציות בתחום
החברתי-חינוכי היא הרשות המקומית. כמי שמרכזת ומספקת מגוון שירותים לתושב ומהווה ערוץ משמעותי
גם להעברה ולחלוקה של תקציבים ממשלתיים בתחומים שונים, הופכת הרשות המקומית לגורם מכריע בשדה
החברתי ולשחקן רב השפעה בכל הקשור ליכולת לקדם תכניות ארציות. עבור המתכללים הופכים הממשקים
מול הרשות המקומית לקריטיים לצורך הצלחת התכנית. רבים מהם מוצבים בתוך הרשות עצמה, לעתים
קרובות כעובדיה ממש, כפופים מנהלית ובמידה מסוימת גם מקצועית למנהלי מחלקות קיימות, ונדרשים לנווט
בסבך הארגוני-מוניציפלי כדי לקדם את סדר היום המקצועי של התכנית או הפרויקט שאותו מונו להוביל.
10
עט השדה
2012
ספטמבר