31 / 66
31
עט השדה
2012
פברואר
החשיבה שלנו היא, שיצירת הסכמים שיתופיים קשורה למושג "ממשל טוב." הכוונה לתהליכים ולמערכות
מובנים, שבעזרתם חברות וארגונים מקבלים את ההחלטות החשובות, מחליטים למי יש קול, מיהו הגורם
המעורב בנושא מסוים ואיך לתת דין וחשבון.
באשר לשאלה השנייה, מדידת שיתוף הפעולה, זהו, בהחלט, נושא שעלינו לעסוק בו. הספרות המקצועית
על הנושא מתרחבת, אך כרגע עוד לא בנינו "ארגז כלים" להערכה בדמות של מדדים (מחוונים). אנו מקווים,
לכתוב מאמר על הנושא – אז שימו עין!
2012
במחצית
מרכז ידע אשלים: מהניסיון שלכם ולאור העובדה, ש"נתיבים למניעה" היא תכנית גדולה, אשר מערבת בתוכה
תהליכים חברתיים ארוכי טווח, מהו העיתוי המתאים ביותר לכניסה לשלב ההערכה ואיך התמודדתם עם
האתגר הזה?
פרופסור הומל: ההערכה לא צריכה להיות חלק נפרד מהתכנית. הגישה שלנו ב"נתיבים למניעה" היא לא לחשוב
במושגים של "ניתוח או הערכה," אלא במושגים של "מחקר ופיתוח," שבהם מהלכים, כגון מדידת התקדמות
והישגים, פיתוח התערבויות על בסיס ראיות מחקריות וניתוח של יעילות ההתערבות, תוכננו כולם מההתחלה –
לפחות שנתיים לפני שמשהו התרחש בקהילה ויצר שילוב מערכתי, שהתפתח ככל שהתכנית התקדמה.
הנקודה שעלינו להמחיש היא, שמחקר ומדידה כמותית צריכים לחזק כל היבט של התכנית.
כמובן, שזה מעלה שאלה בקשר לבעיית האובייקטיביות. אם מפתח התכנית הוא גם היחיד שמעורב במדידת
פעילותה ויעילותה, ישנה סכנה מוחשית של סילוף מידע, בין ביודעין או בלא יודעין, או לכל הפחות דיווח על
תוצאות חיוביות לרוב. מחקר חדש מראה, שבמדידה גסה, מידת היעילות של ההתערבות מצטמצמת לחצי
כאשר היא מוערכת על ידי חוקר עצמאי. הדבר ייתכן משום שהמפתח/ת וצוותו/ה באמת מבינים את מה שהם
עושים והם גם מאוד מוכשרים ביישום התכנית, או, כמו שכבר ציינתי, הם נוטים להדגיש יתר על המידה את
התוצאות החיוביות ולמזער את השליליות. ישנו דיון סוער למדי על שאלות אלו בספרות המניעה.
במקרה של "נתיבים למניעה," אנו שמחים מאוד להודיע, שצוות עצמאי של חוקרים מלווה כרגע את הפעילות
הקהילתית בבריסביין. במקביל לכך, שהם סומכים על המידע שלנו, הם פועלים עצמאית על מנת להסיק את
,
Mission Australia
מסקנותיהם על צורת ההתקדמות של העבודה הקהילתית הנוכחית שלנו. את המחקר הזמין
בצירוף ההמלצה החמה שלנו, ואנו מצפים שהמחקר שלהם, אשר עלול להיות מאוד ביקורתי לגבי היבטים רבים
.2011
של הפעילות הנוכחית, יושלם עד סוף
בכלל, אנו תומכים בשילוב של פעילות מבוססת מחקר אשר נבדקת מעת לעת בצורה עצמאית. לדעתנו, הדבר
משלב את היתרונות של מודל מחקר ופיתוח עם הגישה הביקורתית והפרספקטיבה החדשה, שצוות המחקר
העצמאי יכול לספק.
מרכז ידע אשלים: במושגים של יעילות, מהי הדרך שלכם לוודא שהתכנית יוצרת השפעה על ילדים/נוער במצבי
סיכון? במילים אחרות, לאור העובדה שאנו חיים בעולם דינמי ומורכב, איך ניתן להפריד בין גורמים חיצוניים
המובילים לשינוי לבין הצעדים שהתכנית שלכם מציעה?
פרופסור הומל: שוב, זוהי שאלה מורכבת מאוד, שעליה אנו מנסים לענות באופן פעיל בעשור האחרון. הכלי
המרכזי ששימש אותנו הוא פיתוח של מאגר מידע אורכי עבור הילדים המשתתפים ב"נתיבים למניעה" ושמכיל
(סוג, אורך
Pathways
ילדים. המאגר מחבר/מצליב בין מידע השתתפותי של תכנית
6,054
בתוכו מידע על
ועוצמת ההתערבות) לבין התוצאות שהילדים (וחלק מההורים) השיגו בבית ספר או בגן טרום-חובה באזור, בין
, שהוא כלי חדשני למדידת רווחה חברתית בקרב
Clowning Around
. בנוסף לכך, יש את
2009
עד
2002
השנים
הילדים. הכלי אומת בפועל ומבוסס על משחק מחשב אינטראקטיבי, המשוחק על ידי ילדים בגילאים חמש
NAPLAN
(
National Assessment
. לבסוף, קיימת תכנית הערכה לאומית של ממשלת אוסטרליה – ה-
11
עד
), המתמקדת בידיעת קרוא וכתוב וחשבון. התכנית כוללת סדרה של
Program – Literacy and Numeracy
מבחנים סטנדרטיים על ההישגים האקדמיים של ילדים בגילאים שונים.
כמו שהבחנתם, ובצדק, ההשפעות של תכנית "נתיבים למניעה" אינן ניתנות להערכה מדויקת, אלא אם כן נשווה
בין מצבם של ילדים המשתתפים בתכנית זו לבין מצבם של ילדים המשתתפים בתכניות דומות אחרות (מדובר
בילדים שלא היו חלק מ"נתיבים למניעה," לא באופן ישיר על ידי השתתפותם, ולא באופן עקיף על ידי השתתפות