26 / 66
עט השדה
2012
פברואר
26
עקרונות התכנית
התערבויות בהקשר אחד (למשל, הבית) יוצרות אינטראקציות עם התערבויות אחרות, משלימות אותן
.1
ותומכות בהן (למשל, בית הספר).
מערכות יחסים, אמון ושיתוף פעולה בין העובדים בתכנית לבין הלקוחות זוכים להערכה שווה לזו המתבססת
.2
על עדויות ביחס למה שקיים בשטח.
ניתן להשיג תוצאות פרטניות טובות יותר באמצעות העשרת כל ההקשרים ההתפתחותיים הרלוונטיים.
.3
תכניות המתמקדות בילד משתלבות עם יוזמות תמיכה במשפחה ועם תכניות שהונהגו באמצעות מערכות
מתאימות, כמו בתי ספר, מעונות ומרכזי בריאות המשפחה, או קבוצות בקהילה.
ניתן לשפר את תוצאות ההתערבות באמצעות התמקדות במעברי חיים (כגון לידה או תחילת הלימודים בבית
.4
הספר היסודי או התיכון), שבהם אנשים פגיעים יותר מחד גיסא, ופתוחים יותר לקבלת עזרה, מאידך גיסא.
רצף של תכניות ומשאבים, המותאמים לגילאי הילדים, מאפשר, עם הזמן, לקדם את הנתיבים ההתפתחותיים
.5
שלהם.
ניתן להגיע לפרקטיקה משולבת באמצעות מאמצים משולבים לבנות שותפויות עבודה המטפחות שיתוף
.6
פעולה בין ארגונים, מוסדות ומערכות בעלות רלוונטיות לרווחת הילד והמשפחה.
גורמי סיכון
היעדר התאמה בין אלמנטים שונים של מערכת התפתחותית
ערך ליבה, הניצב ביסוד המודל של "נתיבים למניעה," הוא הערך המציב את האינטרסים, הבעיות והפרספקטיבות
של אנשים מקומיים בחזית תכנית הפעולה. מתוך ערך זה נובעת התייחסות לגורמי סיכון כמדדים של המכשולים
הניצבים בפני הגשמת יעדי המשתתפים עצמם. כך, למשל, אם אין לילד פיקוח הורי - גורם סיכון נפוץ בפשיעת
נוער - אין רואים בכך סימן לעבריינות הורית, אלא מדד להורים או למטפלים הזקוקים לתמיכה כדי להצליח
ביעדי ההורות שלהם. גורם סיכון כזה נתפס גם ככשל מערכתי, במובן זה שבתי ספר ומערכות טיפול אחרות
). על אף שחייבים להגן על ילדים
Homel, 2005
לא הצליחו בעבר להגיב בצורה ראויה לצרכיה של המשפחה (
ולהעמיד את ביטחונם בראש סדר העדיפויות, ייתכן שתכנית מקיפה, שתדאג לביטחון זה, תכלול גם את התמיכה
המשפחתית, מאחר שאפילו ההורים הלחוצים ביותר רוצים בדרך כלל בטובת ילדיהם. באופן בלתי נמנע, הבעיות
הגורמות למטפלים לקרוס מחייבות משאבים הנמצאים כרגע מעבר להישג ידם, אך לעתים קרובות, הודות
למעורבות בתכנית "נתיבים למניעה" או הפניה לשירות אחר, מצליחה המשפחה למצוא את דרכה לעצמאות
ולתפקוד יעיל (כפי שמורה חקר מקרה המובא בהמשך סעיף זה). כך, המידע על אודות "סיכון" מסוים הופך
לחלק מניתוח רחב יותר של היעדר התאמה בין המשאבים הדרושים כדי להיענות לצרכים בתוך משפחות
ובקהילה הרחבה יותר (כפי שזו מוגדרת על ידם) לבין המשאבים הזמינים בפועל. ניתוח זה משמש כדי להדגיש
את הדרך, שבה רמות שונות של חוסר התאמה בין חוזקות לבין צרכים מגבילות את הגישה לסוגי ההזדמנויות,
הפריבילגיות והמשאבים, המסוגלים לסייע ולהנחות את נתיביהם של יחידים בכיוונים חיוביים.
מתוך נקודת מבט זו, הסיכון הופך לסוג של היעדר שוויון. הוא משמש כעדות לכשל הקשרי או כשל ברמת
המערכת, שלא איפשר לתמוך בהתפתחות. נובע מכך, אם כן, שהכוונה של פעילויות ההתערבות המתבצעות
במסגרת הפרויקט היא כפולה – ראשית, לקדם את יכולתם של יחידים, משפחות וקהילות להשיג לעצמם גישה
למשאבים ולהזדמנויות (כלומר, להעצימם ולקדם את המסוגלות שלהם), ושנית, לתרום לרפורמות במערכות
רחבות יותר ובמבנים חברתיים, המגבילים את האפשרויות עבור חברים מסוימים בחברה (דהיינו, ליצור תהליכים
של עבודה בתוך מסגרת תיאורטית של התפתחות מערכתית ולפתוח את נתיבי הנגישות החברתית).
מערכות יחסים ואיכותן
בקרב מדעני החברה העובדים במסגרת הפרדיגמה של מדעי המניעה, יש משמעות פשוטה למושג של מניעה:
זהה את גורמי הסיכון המרכזיים העולים מתוך מחקרי אורך ובחר ליישם את התכנית (התכניות) המתאימה