

27
עט השדה
2012
פברואר
Society for Prevention
ביותר מתוך תפריט של אפשרויות התערבות, שנבדקו בניסויים אקראיים ומבוקרים (
). בעיה מרכזית של גישה זו של "מידה אחת לכולם" היא, שהעדות מגיעה בצורה של "חבילת
Research, 2007
תכניות" במקום בצורה של מודלים של פרקטיקה, שיהיו מספיק גמישים להבין את ההקשרים המקומיים ואת
האתגרים הכרוכים בהבטחת מעורבות יעילה ובת-קיימא עם אנשים מקומיים ומוסדות מקומיים. אנשי שטח
), נאבקים מזה שנים רבות עם שאלת ההמשגה וההערכה
Braun et al., 2006
מצליחים, כמו הילטון דייוויס (
הראויה, לא רק של העדויות המדעיות ביחס ליעילותן של תכניות ומומחיותם של עוזרים, אלא גם של האיכויות,
ההופכות את עבודתם לאפקטיבית: כבוד, אמפתיה, כנות, ענווה, התלהבות שקטה ויושרה אישית. הצורך באיכויות
כאלה גלום במודל המערכתי, המתמקד במערכות יחסים; האיכויות הללו הן הבסיס לכל פרקטיקה אפקטיבית
של התערבות – אולם דינמיקה בין-אישית כזו זוכה כיום ברובה להתעלמות מצד ספרות מדעי המניעה.
בתיאום עם הדגש של הגישה ההתפתחותית-מערכתית על מערכות יחסים בעלות השפעה הדדית, בונה
"נתיבים למניעה" את התכניות שלה על מערכות יחסים הבנויות על: אמון, שיתוף פעולה, דאגה הדדית ואחריות
משותפת. כולם, כולל המשפחה הזוכה לתמיכה, משתתפים באופן שווה בקביעת היעדים להתערבות, בתכנון
ההתקדמות וביישום התכניות באופן מעשי. לכן, ההשתתפות בתנאים אלה מייצרת צורה של העצמה, שבה
הסגל והמשתתפים מכירים במשותף ב"סיכונים" ומחליטים במשותף כיצד להתמודד עמם. איכויות אלה הופכות
את השירות לנגיש מצד הקהילה, שהוא רוצה לתמוך בה. השירות ניתן גם על ידי אנשים הרואים את תפקידם
כסוכני שינוי חיובי בחייהן של משפחות ובתוך הקהילה, והם שומרים על מחויבות ארוכת טווח לתפקיד זה.
כלומר, השירות מושרש בקהילה.
פרגמנטציה של שירותים
גורם סיכון מרכזי, המצוי בקהילות מודרות, כרוך באופן שבו ההתנסות בקשיים על פני תקופות ארוכות
יכולה לתרום ליצירה של תלות הדדית בין התעשייה של אספקת שירותים לבין הקהילה (ראו, למשל, אצל
). באופן מיוחד, קיים סיכון שסוכנויות נפרדות, שלכל אחת מהן יש קריטריונים
Kretzmann & McKnight, 1993
נפרדים לזכאות, תוקמנה כדי לטפל בבעיות שונות, כך שמשפחות בעלות צרכים מורכבים נאלצות למצוא את
דרכן במבוך של אפשרויות שירות. כאשר מצב כזה מתרחש, חוות המשפחות את השירותים בצורה מפוצלת
ומפוררת, המחזקת את תחושת חוסר האונים שלהן ומנציחה את תלותן. כדי להתמודד עם אתגר זה, "נתיבים
למניעה" חותרת ליצור מערכת משולבת של טיפול, שלא רק מערבת את המשפחות כשותפות פעילות, אלא גם
מסוגלת להגיב באופן הוליסטי לצרכיהם המורכבים של המשתתפים. המטרה של התכנית היא לאפשר לבעלי
מקצוע מתחומים שונים להרחיב את תפיסתם ביחס להתפתחות ולראות את תפקידם במובן רחב יותר, שאינו
מוגבל לנקיטת אחריות כלפי קטע אחד בלבד של התפתחות הילד (כגון, הישגים לימודיים, בריאות רגשית, הורות
חיובית). סגל התמיכה המשפחתית של התכנית יוצר שותפויות עם ספקי שירות אחרים, שיש להם מומחיות
משלימה, כפי שעולה מתוך חקר המקרה שלהלן.
), הכלולה ב"נתיבים למניעה," נועדה באופן ייחודי לחיזוק השותפויות
Circles of Care
תכנית "מעגלי טיפול" (
הפועלות בין ילדים, הורים, בתי ספר ורשויות קהילתיות. התכנית פועלת בשתי צורות: אוניברסלית וממוקדת.
הגרסה האוניברסלית מתווה מעגל סביב כיתה שלמה, כדי להקל על המעבר לבית הספר. המעגל כולל את
המורה ואת כל ההורים, המקבלים תמיכה מעובד של "נתיבים למניעה" ואנשי סגל נוספים בהתאם לצורך.
העבודה מתחילה לפני שנת הלימודים, באמצעות שיטות, כמו קבוצות משחק, הכוללות אינטראקציות עם מי
שנועדה להיות המורה של הילדים בבית הספר, וממשיכה לאורך כל שנת הלימודים הראשונה, באמצעות הענקת
גישה ישירה לתמיכה משפחתית ויצירת הזדמנויות למעורבות משותפת של המורה והמשפחות בלמידה של
הילדים. המטרה היא לקשר בין המשפחות, בתי הספר והרשויות בקהילה, על מנת להבטיח שהחוויות של הילדים
בבית ובבית הספר יחזקו אלה את אלה, כדי לקדם התפתחות חיובית. הצורה הממוקדת של התכנית כוללת,
בדרך כלל, ילד יחיד או ילדים בני משפחה אחת, שזוהו כזקוקים לתמיכה נוספת. המעגל כולל גם את המורה,
סגל התמיכה במשפחה, ההורים או המטפלים וחברי קהילה, המתחייבים לעבוד יחד לאורך זמן כדי לתמוך בילד.
הרעיון המודגם בחקר המקרה שלהלן הוא ליצור סביבות תומכות, באמצעות התמקדות בבנייה של מערכות