28 / 66
עט השדה
2012
פברואר
28
יחסים וקשרים על פני המערכות וההקשרים שיש להם חשיבות מכרעת בחיי הילדים: משפחות, בתי ספר וקהילות
תרבותיות.
תכנית "מעגלי טיפול" מבצעת מחזור של ועידות, תכנון, גיוס משאבים ועבודה משותפת למימושם של יעדים
מוסכמים. ככזו, היא יוצרת תהליך הבונה גמישות בעת התמודדות עם קשיים. התכנית מכוונת לתיקון המערכת
כדי לקדם גישה הוליסטית, בה במידה שהיא עוסקת בתיקון מצבו המיידי של הילד (אם כי זו התוצאה
המבוקשת). המודל אינו מחייב השתתפות, אך באמצעות התמקדותו בבניית מערכות יחסים, לא רק עם לקוחות
אלא גם בין מערכות התפתחותיות, הוא הופך במפורש את המעורבות (של משפחות וסוכנויות נותנות שירות)
לחלק מעבודת התכנית. כלומר, ההעצמה או היכולת להשתתף מהווה תוצאה חיובית בפני עצמה וההערכה
משקפת הבנה רחבה זו. האופי הרב-רבדי של מודל ההתערבות משתקף באופי הרב-רבדי של הערכת התכנית,
המשתמשת במגוון של שיטות כמותיות ואיכותיות כדי לעקוב אחר תוצאות ייחודיות עבור ילדים, לצד הגורמים
), ניתוח רשת
Journey Mapping
המתווכים את השגתן של תוצאות אלו. כלי ההערכה כוללים "מיפוי מסעות" (
Kibel, 1999; Milward & Provan, 1998; Rowe &
ומדידות ישירות של התנהגותם והתפתחותם של ילדים (
). שיטות אלו ואחרות משמשות כדי לאסוף נתונים על מגוון תוצאות, כגון: התקדמות המשפחה
Rowe, 1995
בתהליך ההתחברות שלה לתכנית; רווחת הילד, התנהגותו והצלחתו בלימודים; מסוגלות הורית; שיתוף פעולה
בין-מערכתי ותיאום המאמצים. האופי המקיף של ההערכה מדגיש את הדרך המורכבת שבה פועל המודל.
מסקנות
במהלך עשר השנים האחרונות מילאה הגישה של "ניתוח גורמי סיכון" תפקיד משמעותי בעיצוב הפרקטיקה של
המניעה ברחבי העולם. הגישה חדרה לא רק למרכז המדיניות של תחום העבודה הסוציאלית, אלא גם לתוך
) ולתוך הפרקטיקה היומיומית של מי שעבד בשטח עם
Crisp et al., 2005
ההכשרה של העבודה הסוציאלית (
ילדים פגיעים ומאתגרים ומשפחותיהם. יתרה מזאת, הגישה הביאה עדויות חדשות וחשיבה חדשה אל הדיונים
על אודות מניעה חברתית והעניקה לפוליטיקאים מסגרת ליישום תכניות התערבות בקרב ילדים ונוער בסיכון
הגבוה ביותר. אולם, כפי שהראנו במאמר, "ניתוח גורמי סיכון" סובל ממגבלות ונתון לניצול פוליטי (ופרקטי) לרעה
באופן העלול להגביר את הסיכון המאיים על כמה מהילדים ובני הנוער הפגיעים ביותר.
אחד הפערים המכריעים של "ניתוח גורמי סיכון" הוא היעדר בסיס תיאורטי מתוחכם, שיציע הסבר נאות
לתהליכים התפתחותיים. לא רק ש"ניתוח גורמי סיכון" אינו כולל מאפייני יסוד של ניתוחים אקולוגיים חברתיים
), אלא גם אין ביכולתו להכיל אפילו את המאפיינים הסוציו-תרבותיים של הילדות
Bronfenbrenner, 1979
(
והנעורים ואת התהליכים החברתיים הרחבים יותר, המעצבים את מסלול החיים, כפי שזוהו בתחומים אקדמיים,
כמו סוציולוגיה ותיאוריה של תרבות. באמצעות הסתמכות על מודל התפתחותי-מערכתי, ביכולתנו להראות כיצד
ניתן להבין שינויים בהתנהגות באמצעות תיאוריה הוליסטית של החיים החברתיים, המאפשרת במידה נאותה
לראות את היחיד ואת השינוי החברתי בתוך הקשר שלהם. גישה זו מעמידה במרכז המדיניות והפרקטיקה של
המניעה את המיקוד בשינוי מערכות מוסדיות, פתיחת נתיבי גישה חברתיים ומתן קדימות למערכות יחסים,
קשרים ופעילויות גומלין.
הדיון שלנו בתכנית האוסטרלית "נתיבים למניעה" אמנם לא פסל את "ניתוח גורמי סיכון," אך הראה, שיש צורך
בגישה החורגת אל מעבר לאותה התמקדות ביחידים שגישת "ניתוח גורמי סיכון" נוטה לעודד, והציע מסגרת,
המתייחסת אל הילד ואל סביבתו השלמה, במשך כל ילדותו, כמוקד לפעילות מניעתית. מטרת ההתערבות היא
לא רק לשנות את ההקשר ההתפתחותי המיידי, כמו המשפחה או הכיתה, בדרכים שייצרו אפשרות לשינוי אישי,
אלא גם לבנות את היכולת של כל המערכת ההתפתחותית. יעד זה הושג באמצעות חיזוק הקשרים בין גורמים
השונים הקשורים בילד ובמשפחתו והדגשת ההקשר של מערכות היחסים שבמסגרתן פועלת ההתערבות, על
מנת להבטיח שהפעילויות והמשאבים בהקשר אחד משלימים ומחזקים פעילויות בהקשרים אחרים. שירותים
קהילתיים משולבים חשובים בתהליך זה, אך יש צורך רב יותר בשינויים מבניים ותרבותיים בתוך מוסדות מפתח
התפתחותיים, כמו מערכות חינוך או מעונות יום. זאת, על מנת להפחית את האגירה של משאבים במגזרים
נפרדים ולאפשר למערכת ההתפתחותית לעבוד בצורה יעילה יותר למען ילדים ובני נוער פגיעים.