25 / 66
25
עט השדה
2012
פברואר
חשיבות יסודית לא רק עבור הניתוח התיאורטי והמדידה, אלא גם עבור הפרקטיקה של המניעה עצמה. אם ננסח
זאת באופן פשוט יותר, נוכל לומר, שיעילותן של התערבויות מניעה, שתוכננו לקדם התפתחות אנושית חיובית,
תלויות לא רק באיכותם של ההקשרים הייחודיים (כגון, הבית או בית הספר) או אפילו בעוצמתם של היחסים בין
הקשרים אלה, אלא במידה שבה פעילויות בהקשר אחד מחזקות, תומכות או מגבירות את התועלת של פעילויות
בהקשרים אחרים.
כדי להמחיש את משמעותם של מושגים מופשטים אלה בהקשרים מציאותיים, אנחנו מסתמכים בחלקו הנותר
של מאמר זה על פרויקט "נתיבים למניעה" – יוזמת התערבות ארוכת טווח בשכונת עוני בבריסביין, אוסטרליה.
במידה מסוימת, חשיבותו של פרויקט זה נעוצה בעובדה, שהיה בו כדי להוכיח אפקטיביות ותועלת-עלות גם יחד
), ובעיקר מפני שהוא ניסה ליישם באופן מעשי את העקרונות של
Freiberg et al., 2005; Manning et al., 2006
(
תיאוריות מערכתיות, המתייחסות להתפתחות בהקשר של מערכות יחסים.
מודל "נתיבים למניעה": מעבר לגורמי סיכון
) עבור ממשלת
Homel et al., 1999
ראשיתה של התכנית "נתיבים למניעה" בדוח שהופק בידי הומל ועמיתיו (
התכנית התפתחה כשירות מקיף, המוצע באמצעות שותפות בין הסוכנות הלאומית
2011
אוסטרליה. מאז
). התכנית הוצעה
Griffith
, בתי ספר מקומיים ואוניברסיטת גריפית' (
Mission Australia
לשירותים קהילתיים ((
למספר שכונות בפרברי בריסביין, המאופיינות על ידי מגוון אתני והדרה חברתית. התכנית אינה נהנית ממימון
ממשלתי ואף אינה מופעלת על ידי רשויות ממשלתיות (פרט לבתי הספר המקומיים, המשתתפים בה). בשנים
, שיעורי ההתייצבות בפני בית המשפט לנוער, מקרב התושבים המתבגרים המתגוררים באזור, היו
1998-99
,1,000-
ל
20
. שיעור זה היה גבוה כמעט פי שמונה מהשיעור של
16
עד
10
מתבגרים בגילאים
1,000
מתוך
158
שאפיין, באופן כללי, את האזור העירוני של בריסביין. זו הייתה אחת הסיבות לכך, שאזור זה נבחר עבור שותפות
ניסויית זו של מחקר ופרקטיקה. קרוב לוודאי, שתהליך בחירת האזור ציין את נקודת ההשפעה החזקה ביותר
של גישת "ניתוח גורמי סיכון" המסורתית על התפתחותה של תכנית "נתיבים למניעה", מאחר שגורמי סיכון או
הערכות סיכון, כפי שיוסבר להלן, אינם משמשים במסגרת התכנית לזיהוי או לסימון ילדים או משפחות בסיכון.
על אף שניתן לראות את התכנית "נתיבים למניעה" כהתערבות מכוונת, מפני שהיא ממוקמת באזורי הדרה
חברתית, הרי שבתוך האזור עצמו, התכנית פעלה במסגרת מניעתית אוניברסלית, באמצעות נוכחותה בקהילה
ובשבעה בתי ספר יסודיים וממלכתיים, הפועלים באזור.
במסגרת המיקוד האוניברסלי, הדגיש המודל של "נתיבים למניעה" את החשיבות של פרקטיקה מקיפה
ומשולבת, התומכת בהתפתחות באופן הוליסטי. המטרה העיקרית היא ליצור נתיב לרווחה עבור כל הילדים
המקומיים כאשר הם עוברים דרך שלבי חייהם, מהלידה ועד הנעורים. גישה זו עומדת בניגוד חריף לתכניות
בעלות מוקד יחיד, המנסות להתמודד עם גורם סיכון ייחודי באמצעות העברת תכנים מוגדרים בתוך תקופת
זמן מוגדרת (למשל: קורסים להורות, שנועדו לנהל את התנהגותם של הילדים). אולם, "נתיבים למניעה" אינה
מכילה תכניות רבות בתוך הפסיפס הרחב יותר של משאביה, ובמידת הצורך היא מתאימה אותן לנסיבות
המקומיות. תכניות ממוקדות אלו הן חלק מהמשאבים המוצעים לילדים ולמשפחותיהם מתוך מגוון מקיף של
תכניות תמיכה. מאמצי התמיכה מתואמים ככל האפשר כדי ליצור מערכות לכידות, המקדמות את רווחתם של
אנשים צעירים בכל תחומי התפתחותם (חברתיים, רגשיים, קוגניטיביים, פיסיים ורוחניים). התכנית מתייחסת
להתפתחות כתהליך מורכב ורב-אנפין, המושפע ממגוון של הקשרים ומערכות (כגון, משפחות, בתי ספר,
שכונות, קהילות אתניות ורוחניות) ומערכות היחסים שביניהם.
כפי שמעיד עליו שמו, מודל "נתיבים למניעה" לקידום רווחתם של ילדים מאורגן סביב הרעיון של נתיב
התפתחותי, המתייחס לאופן שבו רצף של מאורעות, חוויות והזדמנויות תורם עם הזמן לשינויים בהתנהגותו
של הילד ובסביבתו. משמעותה של גישה זו היא, שהמסגרת למתן השירותים חייבת לא רק לקדם את
התהליכים המחוללים את השינוי בתוך יחידים, אלא גם להבין ולקדם את השינויים המתרחשים בסביבותיהם.
פעילויות התכנית עוצבו בזהירות לשיפור סביבותיהם של יחידים בדרכים היוצרות את האפשרות לתוצאות
התפתחותיות טובות יותר.