37 / 66
37
עט השדה
2012
פברואר
לצרכיו בשגרה. בסיום פעולת תיווך המשחק ב"חיבוקי" על ידי צוות הגן, יוזמנו הילדים למשחק חופשי עם הבובה,
באמצעות דברי הגננת והצוות:
"ילדים, 'חיבוקי' חבר אישי שלכם וילך אתכם הביתה... תזכרו, 'חיבוקי' הוא חבר חמוד מאוד, ובדרך כלל הוא עליז
ושמח, ואוהב חברה. בזמן האחרון, הוא נראה לי קצת עצוב, אולי הוא מפחד. נראה לי, שהוא עצוב, כי אין לו חבר
טוב שישחק אתו, ישמור עליו ביום ויישן אתו בלילה. שמעתי שבגן הזה יש הרבה חברים טובים, ובאתי לבדוק מי
מכם ירצה להיות חבר של 'חיבוקי'."
התכנית כוללת שני שלבים: השלב הראשון הוא מניעתי וקצר מועד ואילו השלב השני הוא טיפולי וארוך טווח.
ייחודיות התכנית בכך, שהיא מסייעת לילדים בגיל הגן, שנחשפו לאירועי לחץ וטראומה, להתמודד עם פחדים
ומצוקות, מבלי שיתויגו. היא מתקיימת כהתערבות מיידית, המעניקה לילדים בסביבתם הטבעית, בגן ובבית,
אמצעי ידידותי לעבד את פחדיהם וחרדותיהם. מהלך ההכשרה וההדרכה למבוגרים האחראים על רווחת
הילדים - הורים, גננות ואנשי מקצוע התומכים בגנים - הוא פשוט ומתבסס על הקשרים הטבעיים של הילדים
בשגרת התפתחותם.
ההתערבות מבוססת על העיקרון, שהתמודדות אקטיבית של ילדים במצבי לחץ מונעת מצוקה ויוצרת הסתגלות
טובה יותר. הרעיון העומד בבסיס התכנית הוא, שכאשר ניתן לילד תפקיד פעיל לטפל בבובה, בפחדיה ובסבלה,
הילד משליך את קשייו ומצוקותיו על הבובה ובאמצעות הטיפול בה הוא בעצם מטפל בעצמו. העברת האחריות
לילד כמטפל בבובה עשויה לשנות את תפיסתו העצמית: מילד הנמצא במצוקה לילד האחראי על הטיפול
בבובה. ההתערבות ממירה את ההתמקדות של הילד ממצוקותיו להתמקדות במצוקות של "חיבוקי", שבו הוא
מטפל ואתו הוא יכול להזדהות. בכך ההתערבות מסייעת בעקיפין לילד לטפל בעצמו.
במהלך השנים התפתחה התכנית לתכנית כוללנית, שיש בה פעילות ישירה עם הילדים בגן באמצעות משחק
ב"חיבוקי", הדרכת גננות, הורים ואנשי מקצוע. כמו כן, התכנית כוללת איתור ילדים הזקוקים לטיפול מתמשך,
שלהם ניתן סיוע משלים באמצעות תרפיה באמנות או טיפול פסיכולוגי, בשילוב הדרכה ותמיכה טיפולית בהורים.
הרציונל המחקרי
ילדים עלולים להיפגע מאירועים, מהתרחשויות וממצבים המערערים את תחושת הביטחון והיציבות הבסיסית
שלהם. הקשיים של ילדים בעיבוד מצבים טראומטיים עשויים לבוא לידי ביטוי במגוון התנהגויות (תלונות
סומאטיות, קשיי שינה, התנהגויות רגרסיביות, ועוד). הדמויות המגדלות והמחנכות לא תמיד ערות לקשר של
התנהגויות אלה לאירועי הטראומה ולעתים אף עסוקות בניסיון להתעלם מהן או למתנן.
המחקרים בספרות המקצועית תומכים בחשיבות העזרה והתמיכה לילדים, כדי שיתגברו על מצוקותיהם ועל
התגובות הפוסט-טראומטיות שלהם. ממצאי המחקר על ילדים נפגעי לחץ וטראומה מצביעים על שלושה יסודות
עיקריים, המביאים לריפוי ולהחלמה של ילדים:
החזרת הנוכחות הטבעית של המבוגרים המגדלים לחיי הילד: ילדים, המתגברים על מצבי טראומה, עושים
.1
זאת בעזרת מבוגר הזמין להם בחיי היומיום. ילדים זקוקים לעזרה בהבנת החוויה הטראומטית וביצירת
אינטגרציה של החוויה בסכמות הקיימות אצלם. התפתחותם של ילדים בעקבות מצבי טראומה עלולה
להיפגע כאשר מצבים אלה אינם מתווכים על ידי הדמויות המגדלות המשמעותיות בחייהם. הנטייה של
הדמויות המגדלות להימנע מלעסוק בתכנים אלה עלולה למנוע מהילד את ההזדמנות להעריך את המצב,
לארגן את המציאות, לתקן תפיסות מוטעות ולווסת רגשות חזקים. ההימנעות ממגע נסתרת לעתים מעיניו
של המבוגר עצמו ולובשת צורה של מעשיות יתר וצמצום רגשי. הרחבת יכולתו של המבוגר להתמודד עם
מצבי טראומה ואובדן קשורה בנכונותו להרחיב את המרחב הפנימי שלו ולהיות במגע עם המקומות הכואבים.
פיתוח יכולתם של המבוגרים לעודד את הילד להיות פעיל ולקחת אחריות: התערבות ב"חיבוקי" מאפשרת
.2
לילד להפנות את הקשב מעיסוק בפגיעות שלו לעיסוק בטיפול בבובה. ההתערבות גורמת לילד הטיה של
הקשב ממצוקתו ומתהליכי החשיבה והדימויים השליליים הקשורים למצב הלחץ שבו הוא נתון לבובת
"חיבוקי", שבה הוא מטפל. התפקיד של הילד בטיפול בבובה והאחריות שהוא לוקח על עצמו מובילים