42 / 66
עט השדה
2012
פברואר
42
ומראים סימני מצוקה, חלקם אף אקוטיים, כגון חרדות והתפרצויות בכי, קשיי שינה, תלות יתרה והידבקות
במבוגר, הסתגרות והתבודדות.
הסדנאות הדגימו כיצד אנשי החינוך מפגישים את הילדים עם "חיבוקי", כלב עצוב, הזקוק לחבר שיקל על סבלו.
הסדנאות השיגו את יעדן, שכן אם בהתחלה היה ניכר כי נדרשת השקעה רבה כדי שכל ילד יאמץ את הבובה,
אט-אט כולם לקחו לחיקם את הבובה. חלקם נשארו מנוכרים זמן מה וחלקם שיחקו עם "חיבוקי". ככל שחלפו
השעות ראינו, כי רובם מתחברים לבובת "חיבוקי" ואף מתחילים לטפל בה. הצוות החינוכי והטיפולי ראה כיצד
מעבירים את התכנית, למד את דרכי ההתערבות והתרשם עמוקות מסיכוייה לסייע לילדי הצפון.
לאחר שנסתיימה הפעלת התכנית, הילדים יצאו למשחק חופשי, בעוד הצוות המלווה צופה בהתרחשויות
הרגשיות המתפתחות בין הילדים ל"חיבוקי." הצוות קיבל הדרכה, במהלך המשחק של הילד עם הבובה, כיצד
. ניתן היה לראות כיצד כל ילד עושה
Play Therapy
לבצע התערבויות טיפוליות, המבוססות על עקרונות ה-
עבודה טיפולית עם "חיבוקי": ילד אחד קבר את הבובה בתוך בריכת כדורים ופניו היו זועמות; אחר טיפל בבובה
ונזהר שהיא לא תקבל מכה; ילד שלישי התנדנד זמן מה כשהבובה ליד הנדנדה ולבסוף לקח אותה לחיקו ונדנד
את הבובה בעדינות; ילד נוסף לא הסכים להיפרד מהבובה אפילו לא לרגע ולחש לה סודות באוזן, וילד חמישי
הרביץ לבובה וניסה להכאיב לה. הצוות החינוכי למד על המשמעות הסימבולית של המשחק ועל דרכי התערבות
אפשרויות.
בסיום הסדנאות, אנשי הצוות החינוכי היו נרגשים ואמרו, כי הם מבינים את עקרונות התכנית וחושבים שהיא
יכולה לסייע בצורה משמעותית לילדי האזור, וכי בכוונתם ליישם אותה בקרב הילדים שמגיעים למרכז הפינוי
מכל האזור.
ו. סדנאות הדרכה להורים וקרובי משפחה של ילדים מאזור שנפגע
מבוגרים, הורים וקרובי משפחה
15-
גם סדנאות אלו נערכו במרכז הפינוי בעיר אופונטו. בכל סדנה השתתפו כ
של ילדים מהאזור שנפגע. ההורים תיארו קשיים רבים, הדומים לאלה שאנו מכירים מהורים בדרום הארץ. בין
הקשיים שההורים העלו התמודדות עם שאלות כמו: האם הצונאמי יכול לקרות שוב? וכן התמודדות עם חרדות
פרידה של ילדים, תחושת אשמה של ההורים עצמם, ביטויי אבל בקרב הילדים וקרובי המשפחה וכדומה.
המשתתפים בסדנאות קיבלו הדרכה כיצד ניתן לסייע לילדיהם באמצעות "חיבוקי" בבית ובכל מקום. גם צוות
הפסיכולוגים השתתף בסדנאות ולמד את עקרונות ההתערבות והסיוע להורים באמצעות הבובה.
כמה מהסוגיות שעלו במהלך ההדרכה להורים מלמדים, כי קיים פוטנציאל רב לתמוך במבוגרים ולסייע להם
להיות משענת משמעותית עבור הילדים נפגעי האסון. לאחר שהוסבר להורים, שכל ילד מתקשר לחפץ (אובייקט
מעבר), המנחם אותו מתסכולי היומיום ומהיעדרות האם, הזמינה כולה לצרכיו, נתבקשו ההורים לשתף בחפצי
המעבר של ילדיהם. מהלך זה נועד לברר את הסמנטיקה הקיימת של ההורים ביחס לצורכי ההתפתחות של
ילדיהם וגם להפשיר את האווירה לפני שמדברים על מצבי מצוקה מעיקים אישיים.
לאחר רגעי שתיקה ומבוכה והדרכה נוספת מאיש צוות הגן, החלו ההורים לשתף פעולה. אחת האימהות אמרה
"שמיכה" ושאלה האם זו משמשת לאותה פונקציה, כי היא מזכירה חום של אימא והיא רכה. אישה אחרת אמרה
"בובה" והסבירה שלבתה יש כמה בובות, אבל לאחת היא קשורה באופן מיוחד. היא הוסיפה, שאם משהו מזכיר
את אימא - זה נותן עוד יותר תחושה של נחמה.
למשתתפים בסדנה הוסבר, שלאחר זמן מסוים, הילד נפרד מהחפץ ויכול לנחם את עצמו בלעדי אותו החפץ,
אך אם ממהרים לקחת את החפץ זה עלול לתסכל את הילד. אחת הסבתות אמרה, שעכשיו היא מבינה, כי היה
מוקדם מדי לסלק את המוצץ של הילד.
לאחר הסדנה, ההורים והגננות ציינו, כי הם מכירים עתה את התופעה של "אובייקט מעבר" ומבינים את
משמעותה בחיי הילדים. הם הוסיפו וציינו, כי עכשיו הם גם מבינים למה בובת "חיבוקי" יכולה לסייע למצוקות של
ילדיהם. הגננת ריככה את האווירה ואמרה, שזאת הזדמנות לספר מה עובר על הילד ולקבל סיוע. בעקבות כך,
ההורים וקרובי המשפחה החלו, לפי תור, לשתף את הנוכחים במצוקות ילדיהם ובחיפוש הדרך לסייע להם.