48 / 66
עט השדה
2012
פברואר
48
רגשות עזים ביחסים בין מבוגר משמעותי לבין ילד
"הלוואי שתמותו!" אמר בזעם ילד לאביו ולאמו לאחר שנפגע ונעלב עמוקות משני הוריו. מזה, על מה שעשה;
ומזו, על מה שלא עשתה. "הלוואי שתמותו!" אמר שנית בלבו ודמיין כמו בסרט, מבלי לומר, כיצד ימותו.
בן כמה היה הילד הנכם שואלים?
אתם מצפים לשמוע כי מדובר בילד קטן. יתכן. אבל יתכן גם שמדובר בילדים גדולים, מתבגרים ואפילו בוגרים
צעירים ומבוגרים. ילדים זועמים על הוריהם ועל דמויות משמעותיות בחייהם בכל גיל. ואולם, כאשר הם קטנים
יש חשיבות גדולה יותר למענה המבוגר, ההורי.
ך!"
ְ
ת
ִ
ה להתחתן א
ָ
ך!" או "הייתי רוֹצ
ַ
ת
ִ
ה להתחתן א
ֶ
לא ניקדתי את כותרת השיחה ולכן אפשר לקרוא "הייתי רוֹצ
בשני המינים. ילדים אוהבים את הוריהם ואף מאוהבים בהוריהם. אהבתם נושאת צורות רבות וביניהן גם
המשאלה להיות עם ההורה בן המין השני ולהרחיק את בן המין המתחרה. על הילד לשאת תערובת מורכבת של
רגשות כלפי ההורה המתחרה: לאהוב אותו, לשנוא אותו, להרחיק אותו, לפחד ממנו ולמרות זאת לא לוותר.
ך!". בת כמה הילדה הנכם שואלים?
ְ
ת
ִ
ה להתחתן א
ָ
"אני רוֹצ
הפעם אולי בטוחים יותר כי מדובר בילדה בת ארבע ושלושה חודשים. לבושה בשמלה אדומה (לא, בלי שתי צמות.
לא כולן אותו דבר) ונועלת נעליים בורקות, כמו עיניה, המביטות באהבה והערצה באבא. אותן עיניים הרושפות
לעברה של אמא, האישה הזו, המניחה בחיבה יתרה יד על כתפו של אבא. אל נכון צדקתם לגבי גילה; בחלק מן
המקרים. במקרים אחרים נוכל לפגוש רגשות עזים של אהבה לסוגיה לא רק בתחומי הגיל שלוש-חמש (בשלב
ההתפתחותי המכונה בפי הפסיכואנליזה האדיפאלי), אלא גם בגילים אחרים, לפני ואחרי. אצל בנות ובנים.
גם כאן, בכל רגע שמתקיים אצל הילד רגש עז או רגשות סותרים – קל וחומר, כלפי הוריו – ישנה חשיבות רבה
לטיב המענה ההורי: הן לעצם קיום הרגשות והן לדרכי ביטויים. התשתית הבין-אישית להתפתחות תקינה ולחיים
אנושיים בריאים ומלאים היא קיומם ושימורם של יחסים רגשיים טובים דיים.
היות ובתחילת הדרך עיקר עולמנו מצוי במשפחה, הרי המרחב בין הילד לבין הוריו ואחאיו וסבאיו (ומול דמויות
משמעותיות במשפחה המורחבת, בגן, בבית-ספר, בקרב מקורבים), הוא המרחב בו מתעצבים היחסים הרגשיים
ודפוסיהם הבסיסיים. על-כן תפקיד מרכזי המוטל על המבוגרים המשמעותיים, ובראש ובראשונה על הורים
ומחנכים, הוא בניין עולמו הרגשי של הילד במסגרת היחסים הרגשיים שהם מקיימים עמו.
בתחילת חיינו, הישות "הנפשית" היא בעיקרה ביולוגית, אנימלית, אינסטינקטיבית, הישרדותית; ובה זרעים של
נפשנו הפסיכולוגית, הזקוקה למצע של יחסים בטוחים ותומכים כדי לצאת מן הכוח אל הפועל ולהתממש.
הפן הביולוגי באישיותנו הוא קונקרטי, גופני, חושי, יצרי; תובעני לסיפוק הצרכים הבסיסיים החיוניים. הצדק של
נפשנו הילדית הוא הצדק של מלוי הצורך והמשאלה. כלומר, צודק מה שמספק את הצורך וממלא את המשאלה,
ולעומת זאת אינו צודק מה שאיננו מספקם ואינו מתאים בדיוק ומיד. יתרה מזאת, מבחינת החוויה הפנימית, מה
שאינו מספקם נחווה כעוול נורא וכעלבון צורב, פשוטו כמשמעו, וממלא את הילד בזעם ובמחאה.
על יסודות אלה (הביולוגיים-גופניים-אינסטינקטיביים) נחים הנדבכים המצויים בתפר שבין הגופני לנפשי,
בין הביולוגי לבין החיים המנטליים. אלה הרגשות והפנטזיה הלא-מודעת, המבטאים ומשקפים את המתחיל
להתהוות בעולם הפנימי, במציאות הנפשית.
אהבה, פחד ותסכול, היכולים להפוך גם לקנאה, לכעס, לזעם ולשנאה, הם רגשות שכל ילד חי חש. לעתים
רגשות אלה עזים ביותר, ונחווים על-ידו באופן טוטאלי. כלומר, בעוצמה המציפה את הגוף ואת הנפש ובאופן
שנחווה כמשתלט, ואפילו מאיים לפרק ולהרוס: אותי או את האחר המשמעותי ואת סביבתי (או גם וגם). תחושות
ורגשות עזים אלה מקבלים ייצוג וביטוי בתמונות ובתרחישים מוחשיים ועזי-צבע ורגש של הפנטזיה המודעת
בחלקה (דמיונות, הזיות בהקיץ) או בפנטזיה שאינה מודעת.
אמר דונאלד וויניקוט, אשר תרם רבות להבנת יחסי הורים וילדים: יש לאפשר לילד לאהוב ולשנוא בבטחה. זהו
כלל גדול בתורת היחסים בין מבוגר משמעותי לבין ילד. תרגומה המעשי של אמירה זו חשוב להורים, למחנכים
ולמטפלים כדי לסייע לילדים לגדול לקראת חיים אנושיים בריאים ויחסים בין-אישיים רגשיים ומלאים.
יריעת היחסים הרגשיים היא רחבה ועמוקה ויריעת הזמן העומדת לרשותנו קצרה. יתר-על-כן, תובנות ולמידה
משמעותיות בנושא הזה מחייבות מפגש אישי, חוויתי, רגשי, ולא הרצאת דברים, מלומדת ככל שתהא.