49 / 66
49
עט השדה
2012
פברואר
לכן, אנסה לפתוח צוהר אל הדברים הללו ואתמקד הפעם ברגשות של אהבה ושנאה.
חלקכם אולי כבר הגיבו לבחירתי ברגש השנאה. "למה לבחור רגש חריף כל-כך? אכזרי כל-כך? אני, למשל", יש
מי שאומר עתה, "אינני שונא את ילדי וילדי אינם שונאים אותי ולא שנאתי אף-פעם את הורי..." האומנם?
אדגים בקצרה:
רגע שחשים בעוצמה שילד שלי שונא אותי
ק
בני צווח עלי ומסלק את ידי מן הספה עליה הוא יושב ומגרש אותי וצורח בגרון ניחר שאינו רוצה אותי ואת
נוכחותי. "לך מפה ואל תחזור, אף פעם!"
רגע שחשים בעוצמה שילד שלי אוהב אותי
ק
"בני נצמד אלי בחוזקה, מתמסר כל-כולו, ומפקיד את גופו בגופי, כאילו רוצה להיכנס פנימה"
רגע שחשים כילד בעוצמה את אהבתי לאחד מהורי
ק
"אימא שלי הייתה בעיני ממש האישה היפה בעולם והשנייה אחריה הגננת מרים"
רגע שחשים כילד ששנאתי את הורי
ק
"אחפש לי משפחה אחרת", "אימא שלי נחוויתה כזרה", "מי אתה? מי אתה בכלל עבורי?",
רגעים שחשים בעוצמה אהבה ושנאה מול ילדי
ק
"שתחזור אל הרחם", "מתוקה, לאכול אותה", "שלא יפסיק לינוק לעולם, אהובי"; "הלוואי ונשוב להיות הזוג
שהיינו, ללא הילד הזה", "די, שיעלם מחיינו"
א. מה יש בה בשנאה?
בשנאה נמצא, בין היתר, כעס, זעם, משאלות תוקפניות, אלימות (רכיבים נוספים?)
מדוע וכיצד יכולה שנאה שאינה בתנאי בטחה להקשות עד לסכן את ההתפתחות התקינה?
הילד יכול לחוות את השנאה כאירוע נפשי, הנוטע בו עוצמה, אך גם מפחיד ומסוכן. הצטברות של אירועים כאלה
עלולה לחבל ביחסים עם בני המשפחה, לפגוע בתחושת המוגנוּת של הילד, לערער את יציבות החיים הרגשיים
שלו ולפגוע בתחושת הערך העצמי.
מסוכן לשנוא ולתקוף את מי שאני אוהב כל כך וזקוק עד מאוד לאהבתו;
ק
מסוכן לשנוא ולתקוף את מי שאני תלוי בו בכל דבר הקשור בחיי. מי יטפל בי ומי ישמור עלי?
ק
מסוכן לשנוא ולתקוף מבוגר, שכן הוא חזק ממני ויוכל "להחזיר לי" שבע מונים ו"להתנקם" בי;
ק
מסוכן לשנוא ולתקוף בעוצמה בלתי נשלטת, שמא יהפוך הזעם הזה את כיוונו ויפגע בי, עצמי;
ק
מסוכן לשנוא ולתקוף שמא אשנא את עצמי על שאני רע ואתמלא בתחושות בושה ואשמה.
ק
אנו רואים, אפוא, כי חוויית הסכנה היא חיצונית ופנימית כאחד. הן מבחוץ, מצד תגובת ההורה המותקף והן
בפנים, מתוכי כלפי עצמי.
כיצד מאפשרים לשנוא בבטחה?
ראשית כל, לא להיבהל, ואחר-כך:
לתת לגיטימציה לקיום רגשות השנאה ונלוויה
.1
לתת לגיטימציה לפנטזיה זועמת, שנאתית
.2
להציב גבולות לביטוי ההתנהגותי של הרגשות הללו במציאות
.3
לאפשר קיום דיאלוג (בהכוונת הילד ובהתאם לגילו ובשלותו)
.4
לא להיבהל, לא להיהרס על-ידי רגשות השנאה והזעם
.5
לא לנטור, לא לנקום, לא להרוס
.6
להישאר חי, דואג וזמין לילד
.7
להתבונן ברגשות ובפנטזיה המתעוררים בי וללמוד אותם
.8
לקבל בהבנה וללמוד את מצבים בהם תפקדתי שלא במיטבי (לא טוב דיו...)
.9
להיעזר כאשר מתרבים המצבים שאני מתקשה לאפשר שנאה בבטחה.
.10