110 / 148
נאמנות
לקראת עיון מחודש במשטר הנאמנות הישראלי
כלכלית נראה כי ראוי להתיר מודלי נאמנות החו
־
רגים מהמודל המסורתי רק אם יתרונותיהם עולים
על העלויות הללו.
היתרון העיקרי של הרחבת מוסד הנאמנות למ
־
צבים שבהם הבעלות בנכסים הכפופים לה מוקצית
ליוצר או לנהנה נעוץ בפוטנציאל הטמון בהרחבה
זו לצמצום האפקטיביות של מוסד הנאמנות ככלי
למילוט נכסי חייבים מנושיהם ולתכנון מס הפוגע
בהכנסות המדינה. נאמנויות הן כלי מרכזי המשמש
למטרות אלה בעיקר משום שיצירתן לפי המודל
המסורתי כרוכה בהעברת הבעלות בנכסים הכפו
־
פים להן לנאמן, כך שגביית חובות של היוצר או של
הנהנה מתוך נכסים אלה נעשית מורכבת ויקרה יותר
לעומת גביית אותם חובות כאשר ליוצר או לנהנה
בעלות בנכסים. לצד הרחקת הנכס מהישג ידם של
נושים ושל רשויות המס, הנאמנות מאפשרת ליוצר
להותיר בידיו זכויות הנאה
בנכסים הכפופים לנאמ
־
נות, ואף מידה מסוימת של
שליטה בהם. מובן מדוע נו
־
טים יוצרי נאמנויות רבים
בישראל לדבוק במודל המ
־
סורתי ולא להשתמש במוד
־
לים האחרים שמאפשר חוק
הנאמנות הישראלי; אולם יש
להניח כי אם יוענקו תמרי
־
צים ליוצרי נאמנויות שלא
לבחור במודל המסורתי, או
יתוקן הדין כך שהבחירה
במודל המסורתי לא תועיל
עוד למילוט נכסים או לתכנון מס, ייטו יוצרי נאמ
־
נויות לעשות שימוש מוגבר במודלים החורגים מה
־
מודל המסורתי, שיספקו הגנה טובה יותר לנושיהם
של יוצרי הנאמנות והנהנים ממנה ויקלו את גביית
המיסים. עד שלא יוענקו תמריצים כאלה או יתו
־
קן הדין הקיים, יתרונו העיקרי של משטר הנאמנות
הישראלי הגמיש לא יבוא לידי ביטוי בחיי המעשה.
מנסחי הצעת הקודקס בחרו להשיב על כנו את
מודל הנאמנות המסורתי כדרך היחידה ליצור נאמ
־
נות. הדיון עד כאן ממחיש את יתרונו של פתרון זה:
הוא מייתר את המאמץ השיפוטי, החקיקתי והמק
־
צועי הנדרש לשם השמשת מודלי הנאמנות האחרים
שמשטר הנאמנות הישראלי הקיים מאפשר. מנגד,
הפתרון האמור משקף השלמה עם מחירו הכבד:
דהיינו, עם החובות ועם המיסים שאינם נגבים
עקב השימוש במודל המסורתי. כל חוב שאינו נגבה
פוגע בעקרון הצדק המתקן. הוא פוגע גם בעקרון
הצדק החלוקתי; מודעות נותני האשראי לאפשרות
שייתקלו בקשיי גבייה עקב שימושם של חייבים
בנאמנות עלולה להביאם להפנים את הסיכון שכך
יקרה לתוך מחיר האשראי שידרשו, ייקור שיפגע גם
בלווים שאינם משתמשים בנאמנויות, המתוחכמים
פחות ומבוססים פחות בדרך כלל מן המשתמשים
בהן. גם הקיטון בגביית המיסים כתוצאה משימוש
בנאמנויות שלפי המודל המסורתי פוגע בעקרון
הצדק החלוקתי; הוא מאלץ את רוב האוכלוסייה,
שאינה מצמצמת את נטל המס המוטל עליה על ידי
תכנון מס, לשאת בנטל מס כבד יותר.
את ההתלבטות בין משטר
הנאמנות הישראלי הקיים
ובין החזרה למודל הנאמ
־
נות המסורתי כמודל המותר
היחיד יש לפתור כאמור על
ידי השוואת מחירה ותועלתה
של כל אחת מהאפשרויות. כדי
לממש את יתרונו הפוטנציאלי
של המשטר הקיים - צמצום
האפקטיביות של הנאמנות
ככלי למילוט נכסים ולתכ
־
נון מס - יש צורך ביצירת דין
חדש ופרקטיקה נוהגת חדשה.
בעלויות של יצירתם של אלה
יישאו בעיקר נותני שירותי הנאמנות, ובעקיפין גם
לקוחותיהם. לעומת זאת, מחיר המשך השימוש בנא
־
מנויות ככלי למילוט נכסים מנושים ותכנון מס ישולם
בעיקר על ידי החלק בציבור שאינו משתמש בנאמנויות
למטרות אלה - כלומר, על ידי השכבות המבוססות
פחות. אשר על כן נראה כי ראוי יותר לשמר את האפ
־
שרות שיוצר משטר הנאמנות הישראלי הקיים לשימוש
במודלי נאמנות חלופיים מאשר לוותר על אפשרות זו,
כמוצע בהצעת הקודקס, ולבחור במודל הנאמנות המ
־
סורתי כמודל המותר היחיד. לצד זאת יש לקדם את
התיקונים הדרושים כדי למנוע את השימוש במודל
הנאמנות המסורתי למטרות הפוגעניות האמורות.
יתרונו של מודל הנאמנות
המסורתי כמודל יחיד מייתר את
המאמץ השיפוטי, החקיקתי
והמקצועי הנדרש להשמשת
מודלי הנאמנות האחרים. מנגד,
הפתרון האמור משקף השלמה
עם מחירו הכבד, דהיינו עם
החובות ועם המיסים שאינם
נגבים עקב השימוש במודל זה
אפריל 5102
עורך הדין
׀
110