108 / 148
נאמנות
לקראת עיון מחודש במשטר הנאמנות הישראלי
יהושע ויסמן במאמרו החשוב "אבני נגף בחוק הנא
־
ז 282 (0891)) (להלן: ויסמן).
עיוני משפט
מנות" (
ויסמן טען כי הוויתור על הדרישה להעברת הבעלות
בנכסים הכפופים לנאמנות לידי הנאמן הוא ויתור
על "עיקר העיקרים שבנאמנות", והציע כי על אף נו
־
סחו, ראוי לפרש את החוק כאילו דרש העברה כזאת.
עוד טען ויסמן כי החוק מכיל סתירות בשאלת פת
־
רון תחרות הזכויות העלולה להיווצר בין הנהנה
ובין מי שרכש נכס נאמנות מאת נאמן תוך הפרה
של תנאי הנאמנות; כי החוק פורס הגנה מופרזת על
נהנה לפי נאמנות שנוצרה בכתב הקדש על ידי חיסון
הנאתו מפני נושיו; וכי אי הגבלת משך הנאמנות היא
מזיקה.
עמדתם של ויסמן ומבקרים אחרים כלפי חוק
הנאמנות מצאה לה ביטוי בפרק הנאמנות שבהצעת
ו
�
חוק דיני ממונות, תשע"א 1102 (להלן: הצעת הק
־
דקס), האמורה להחליף שורה
של חוקים במשפט הפרטי
וביניהם חוק הנאמנות. אם
תיהפך הצעת הקודקס לחוק,
יחול במשטר הנאמנות היש
־
ראלי שינוי רב־ממדי, ורוב
היבטי המשטר שעשו אותו
לחריג בינלאומי עם חקיקת
חוק הנאמנות ב־9791 ישונו
או יימחקו. אולם בעוד המ
־
חוקק הישראלי מתמהמה,
גל גדול של שינויים עבר על
דיני הנאמנות שבשיטות
משפט אחרות, שקירב רבות
מהן דווקא לאותם היבטים של משטר הנאמנות
הישראלי שנתפסו בעיני מבקרי החוק ב־9791, כמו
גם בעיני מעצבי פרק הנאמנות שבהצעת הקודקס,
כיוצאי דופן שלא לטובה. היות שהיוזמה שבהצעת
הקודקס לשינוי משטר הנאמנות הישראלי מבוססת
בין היתר על חריגותם של כמה מהיבטיו בהשוואה
י
�
למשטרי נאמנות זרים כמצבם לפני 03 שנה, הש
נויים האחרונים בדין הזר יוצרים צורך בדיון מחודש
בייחודו של משטר הנאמנות הישראלי הקיים ובשי
־
נויים המוצעים בו. במאמרי "דין הנאמנות בישראל:
משפטים
מאבני נגף לאבני חן?" (צפוי להתפרסם ב
מה(2)) אני דן בהרחבה בייחודו של משטר הנאמנות
הישראלי, בביקורת עליו ובהתקרבותם של משטרי
הנאמנות בשיטות משפט זרות לאותם היבטים של
משטר הנאמנות הישראלי שנתפסו בשעת חקיקת
החוק ובעיני מנסחי הצעת הקודקס כחריגים לא
רצויים.
העברת הבעלות - האומנם "עיקר העיקרים"?
סעיף 1 לחוק הנאמנות מגדיר נאמנות כ"זיקה
לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו
לטובת נהנה או למטרה אחרת". עיקר החידוש
שבהגדרה זו הוא במה שאין בה: לא נדרש כי כדי
) על יוצר
Express
Trust
ליצור נאמנות מפורשת (
הנאמנות להעביר לנאמן את הבעלות ברכוש הכפוף
לנאמנות, או כי הנאמן ייהפך בדרך אחרת כלשהי
לבעלי הרכוש הכפוף לנאמנות. זוהי העמדה המקוב
־
לת גם בפסיקת בית המשפט העליון (ראו למשל ע"א
אמסטר נ' טאובר
5955/09
(פורסם בנבו, 1102.7.91);
ק
�
נאמני הה
ע"א 30/6046
דשות של העדה הספרדית
בעיה"ק צפת ומירון נ' כמוס
(פורסם בנבו, 5002.6.61)).
מנסחי חוק הנאמנות היש
־
ראלי יצרו את משטר הנא
־
מנות החקוק הראשון בעולם
שאיפשר יצירת נאמנות בלי
שהנאמן יהיה בעלי הרכוש
הכפוף לנאמנות. הדרישה כי
על הנאמן להיות בעליהם
של הנכסים הכפופים לנאמ
־
נות הייתה ועודנה חלק מדיני הנאמנות האנגליים,
האמריקאיים ודיני הנאמנות של שיטות משפט אח
־
רות השייכות למשפחת המשפט המקובל. דרישה זו
נוכחת גם ברוב משטרי הנאמנות שבשיטות משפט
השייכות למשפחת המשפט הקונטיננטלי ולמשפחת
השיטות המעורבות.
אף שרובם המכריע של משטרי הנאמנות בעולם
עדיין אינם מאפשרים יצירת נאמנות ללא העברת
בעלות בנכסים הכפופים לה לידי הנאמן, הרי שמאז
חקיקת חוק הנאמנות הישראלי נהפך מודל הנא
־
מנות שבלא העברת בעלות בנכסים לנאמן לנפוץ
משהיה. שש שיטות משפט נוספות חוקקו מאז מש
־
עמדתם של מבקרי חוק
הנאמנות מצאה לה ביטוי בפרק
הנאמנות שבהצעת הקודקס.
אם תתקבל בחוק יחול במשטר
הנאמנות הישראלי שינוי רב־
ממדי, ורוב היבטי המשטר
שעשו אותו לחריג בינלאומי
עם חקיקת חוק הנאמנות
ב־9791 ישונו או יימחקו
אפריל 5102
עורך הדין
׀
108