101 / 148
תקיים שליטה של החברה השולטת. הכרעה זו אינה
פשוטה, ועל כן אולי היה עדיף לאמץ לצורך הגדרת
"שליטה" דווקא את ההגדרה שבסעיף 862 לחוק
החברות (ולא זו שבחוק ניירות ערך), הקובעת של
־
בעל שליטה ייחשב גם אדם המחזיק ב־%52 אחוז או
יותר מזכויות ההצבעה, אם אין אדם אחר המחזיק
בלמעלה מ־%05 מזכויות ההצבעה בחברה.
שאלה אחרת העולה מעיון בחוק היא מדוע למ
־
כור בכפייה את אמצעי השליטה המקנים שליטה
במקום להרדים אותם. סנקציית ההרדמה היא הס
־
נקציה הנהוגה במקרים דומים בחוק החברות (לדו
־
גמה, בעת שנרכשת דבוקת שליטה שלא בהתאמה
להוראות חוק החברות). יתרה מזו, המחוקק עצמו
ס
�
הביע את דעתו בסעיף 22(י) לחוק הריכוזיות שה
נקציה של הרדמה היא סעד ראוי במקרה של הפרת
סעיף 12 לחוק. סעיף 22(י) לחוק הריכוזיות קובע
כך: "שלטה חברת שכבה בחברת שכבה אחרת בני
־
גוד להוראות פרק זה, וכל עוד לא מינה בית המשפט
נאמן [...] לא יקנו אמצעי השליטה בחברת השכבה
האחרת המוחזקים בידיה זכויות הצבעה כלשהן
באסיפה הכללית של חברת השכבה האחרת".
שאלה נוספת שעולה בהקשר זה היא אם סעיף
22(י) האמור חל בכל מקרה של שליטה בניגוד
להוראות החוק, או תנאי נוסף לתחולתו מעבר לש
־
ליטה בניגוד להוראות החוק הוא הגשת בקשה למינוי
נאמן. גם לשאלה זו אין תשובה חדה וברורה בחוק.
אמנם סעיף 22(י) הוא חלק מהסעיף העוסק במינוי
נאמן, ועל כן, לכאורה, החלתו מותנית בהגשת בקשה
למינוי נאמן; אך מנגד, מבחינת לשונו, מבחינת מט
־
רות חוק הריכוזיות, לאור ההשוואה בין סעיף 22(י)
להוראות דומות בחוק החברות, ומהבחינה המהותית,
אין סיבה להניח שהסנקציה של הרדמה מותנית גם
בהגשת בקשה למינוי נאמן. לפיכך, ככל שהספק לע
־
ניין תנאי התחולה של סעיף 22(י) נובע רק ממיקומו
בסעיף העוסק במינוי נאמן, הרי נראה שהיה עדיף
שסעיף 22(י) יועבר לסעיף 12 לחוק הריכוזיות כדי
למנוע ספק זה.
אפשר להמשיך ולעורר שאלות על הוראות חוק
הריכוזיות ועל התזה שבבסיסו, אך דעתי היא שר
־
צוי להבהיר את החוק עוד בטרם המועד שבו החזקה
בחברת שכבה שלישית תיהפך לאסורה, כדי שהוא
אכן יגשים את מטרתו.
101
׀
עורך הדין
אפריל 5102