118 / 148
אחד על אחד
עם פרופ' דניאל פרידמן
דברים נכונים, ועמדותיו המתונות יחסית
בנוגע להעמדה לדין נכונות בעיניי. עניין
ההנחיות ומתן פקודות לממשלה הוא לא
המצאה שלו, אלא המשך הקו שהיה בעבר
והתחזק בעקבות דברי הנשיא ברק בבג"ץ
פנחסי, שלפיהם חוות הדעת של היועץ
מחייבת את הממשלה. ברק נימק זאת בכך
שזוהי המסורת מאז ימי הוועדה שאגרנט
עמד בראשה. אבל אותה ועדה קבעה את
ההפך, כלומר שחוות דעתו של היועץ אינה
מחייבת את הממשלה. ברוח זו המליצה גם
ועדת שמגר לעניין היועץ המשפטי. הקו
ההופך את היועץ למפקד של הממשלה הוא
שגוי וצריך לשנותו, במידת הצורך באמצ
־
עות חקיקה. כל עוד נמשך המצב הקיים, אין
סיכוי להחזיר את המשילות למדינה.
מאז מינוים של חנן מלצר ושל יורם דנ
מ
ציגר בתקופתך כהונתך כשר משפטים לא
ראינו מינויים נוספים מהשוק הפרטי לבית
המשפט העליון. האם חסרים מינויים נוס
מ
פים מהסוג הזה?
האיזון מחייב שהשופטים בכלל הער
־
כאות יהיו אישים שצברו ניסיון רב מחוץ
לשירות הציבורי, שהוא ניסיון חשוב אבל
לא מספיק. מינוי שופטים מהשוק הפרטי
הוכיח את עצמו ויש לו השפעה חיובית על
בתי המשפט, לרבות בית המשפט העליון.
אני מקווה שמינויים כאלה יימשכו.
כיצד היית מסכם את כהונתה של ציפי
לבני כשרת משפטים?
כהונתה הייתה קצרה יחסית, אבל ראוי
לציין את הבקרה על מערכת התביעה
שקמה בתקופתה. לצערי הדבר לא נעשה
באמצעות חקיקה כפי שראוי לעשות, וס
־
מכויות המבקר אינן מספיקות. המינוי של
הילה גרסטל מצוין, אבל היא לא צריכה
להיות כפופה ליועץ המשפטי אלא להפך
- הוא צריך להיות נתון לביקורת שלה.
התוצאה שהושגה היא דוגמה נוספת לכוח
המופרז של היועץ המשפטי, שכמעט אי
אפשר לעשות משהו בתחום המשפט ללא
הסכמתו. אבל צריך להמתין עוד פרק זמן
ולראות כיצד תוכל גרסטל לתפקד במסג
־
רת הקיימת, ואולי יהיו לה המלצות לשיפור
ולחקיקה מתאימה.
בקרוב יצא ספרך "לפני המהפכה -
משפט ופוליטיקה בעידן התמימות". האם
לשיטתך אבדה התמימות ואיננה עוד?
בתקופה שלפני המהפכה הצליחה מערכת
המשפט מאוד, במידה רבה בזכות העובדה
שהמשפט ידע להגדיר את תחומו, הכיר בכך
שיש נושאים שאינם שפיטים וידע לשמור
על רמה נאותה של ודאות משפטית. אותה
תקופה קלאסית - של שופטים דוגמת אג
־
רנט, זוסמן ולנדוי - יצרה איזושהי אמונה,
אולי תמימה, שכך הדברים יישארו, ואולי
המשפט יכול לשמש מזור לכל בעיות העו
־
לם גם מחוץ לתחומו. אבל התברר שכא
־
שר המשפט חורג מתחומו הוא משבש את
פעולתן של מערכות השלטון האחרות ובה
בעת משבש גם את פעולתו הוא.
כיצד משתלב הספר עם הגישה שהובאה
בספרך האחרון "הארנק והחרב"?
"הארנק והחרב" מתרכז בהתרחשויות
הפוליטיות והמשפטיות בתקופת המהפכה
י
�
המשפטית, כלומר משנות ה 08 ועד ימ
־
נו, והוא מצביע על כך שהמשפט קיבל על
עצמו משימה שהוא לא יכול לעמוד בה.
מערכת המשפט הייתה לשותפה בניהול
ענייני המדינה, והתוצאה היא שיבוש בפ
־
עולתן של הרשויות האחרות בצד שיבוש
בפעולת בתי המשפט.
הספר שאמור לצאת בקרוב עוסק במשפט
ובפוליטיקה מתקופת השלטון העות'מאני
ועד למלחמת יום הכיפורים, והדגש הוא
קום
ִ
על עשרים וחמש השנים הראשונות מ
המדינה. הספר מבוסס על אותה הנחה
שבבסיס "הארנק והחרב", היינו שיש הש
־
פעה הדדית בין המשפט ובין הפוליטיקה.
ההנחה הנוספת היא שההיסטוריה של המ
־
שפט אינה עצמאית ונפרדת אלא היא חלק
מההיסטוריה של המדינה.
לסיום, מה הדבר הראשון שצריך לעשות
שר המשפטים הבא?
בשלב הראשון חייבים להבהיר שתפקי
־
דו של היועץ המשפטי הוא לסייע לממשלה
להגשים את מדיניותה במסגרת החוק, וש
־
חוות דעתו אינה מחייבת את הממשלה.
צריך גם לקבוע שהממשלה זכאית לייצוג
בבית המשפט והיועץ המשפטי אינו רשאי
לסתום את פיה על ידי כך שיסרב לייצגה,
וכי במקרה כזה היא זכאית לייצוג על ידי
פרקליט אחר. זהו התנאי הבסיסי להחזרת
המשילות למדינה.
כריכת ספרו האחרון של פרופ' פרידמן
"המצב שבו היועץ המשפטי
מחלק הוראות לממשלה כאילו
הוא מפקד של איזו קבוצת
טירונים אינו מתקבל על הדעת,
והוא עלבון לדמוקרטיה ולשלטון
במדינה. צריך לשנותו, במידת
הצורך באמצעות חקיקה. כל עוד
נמשך המצב הקיים, אין סיכוי
להחזיר את המשילות למדינה"
ינואר 5102
עורך הדין
׀
118