121 / 148
את השווי של מה שקיבלו על פי ההסכם". אם כן,
כל החלק בפסק הדין שעסק בדוקטרינת הבטלות
היחסית ובעקרונות של תום לב ובחובות של הגי
־
נות אינו אלא אוביטר. עם זאת, הניתוח המשפטי
המורכב שנכלל באוביטר ערער באופן משמעותי
ל
�
את כוחו החד־משמעי של סעיף 302 ואת המוח
טות של הדרישה הצורנית־מהותית שקבע המחוקק.
בכך גם נסללה הדרך לכל מתדיין ולכל ערכאה דיונית
- להידרש כמעט בכל מקרה ספציפי לטענת הבט
־
לות היחסית ולעריכת בירור עובדתי, לעיתים ארוך
ומעמיק, בנוגע למידת תום הלב וההגינות של כל
אחד מהצדדים, ורק בתום דיון כזה להגיע לתוצאה
המדויקת הרצויה. זאת ועוד, במקרים מסוימים ראו
בתי משפט באוביטר בעניין בית הרכב פתח רחב דיו
מ
�
לעקיפת סעיף 302 עד כדי ריקונו מתוכן. באחד ה
קרים בית המשפט אמנם נמנע מאכיפת הסכם אשר
לא הייתה מחלוקת כי אינו עומד בתנאי סעיף 302,
אך עם זאת חייב את העירייה לשלם לצד שכנגד פי
־
צוי בגין חוסר תום לב במשא ומתן בהיקף התואם
במדויק את גובה התמורה (הכותב היה מעורב בייצוג
הרשות המקומית במקרה זה; על פסק הדין הוגש
ערעור שנכון להיום הוא תלוי ועומד).
פרק נוסף שנכתב ממש לאחרונה בסוגיה העק
־
רונית של חוזה מינהלי לא חוקי מנסה לפשט את
הדברים ולחזור על עקרונות היסוד באופן שיגביר
את הוודאות המשפטית מחד גיסא, וימעיט או יקצר
במידה ניכרת את ההתדיינויות מאידך גיסא, וזאת
מ. מזוז (0991)
גם ביחס לסעיף 302 (ע"א 21/1668
, ניתן ביום
בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון
4102.11.42). בפסק הדין מדגישה השופטת דפנה
ברק־ארז כי בניגוד לעמדת המערערת, זכאותה
לקבל תשלום בגין הפריטים שסיפקה אינה נובעת
מן ה"הסכמה" שהושגה בינה ובין גורמים ברשות
(הצבא באותו מקרה), שכן אותה "הסכמה" נגועה
באי־חוקיות ולפיכך אין לה תוקף. עוד נקבע כי "על
פי רוב, במקרים שבהם צד אחד מילא את חלקו על
פי החוזה נקודת המוצא היא חובת השבה".
עם זאת, גם הפעם בית המשפט ראה לנכון לסייג
עקרונות אלה והעיר כי "במקרים מתאימים, ניתן אף
לבחון את האפשרות של הגבלת היקפה של חובת
ההשבה מטעמי צדק". אכן, אמירה אחרונה זו מותי
־
רה פתח - צר ככל שיהיה - לכל רשות, לכל מתדיין
ולכל ערכאה דיונית לחקור ולברר בכל מקרה ספציפי
אם דווקא הוא מקרה "מתאים" להגבלת חובת ההשבה.
לצורך כך עשויה כל התדיינות לכלול הבאת ראיות על
ידי כל צד להוכחת מידת האשמה של הצד האחר, וטי
־
עונים משפטיים ארוכים ומסובכים בנוגע לאיזון הראוי
ביותר שראוי ליישם בין שיקולי צדק, תום לב והגינות.
יש אפוא לשקול אם נכון יותר לבטל כליל את
האפשרות לסטות מתוצאותיו הפשוטות של סעיף
302 ומחובת ההשבה ההדדית המלאה (אם אחד
הצדדים כבר מילא את חלקו בחוזה) באופן שיעלה
בקנה אחד עם כוונתו האמיתית והמקורית של המ
־
חוקק. ודוק, אף אם נניח כי "רק" ב־%09 מהמקרים
יישומו של סעיף 302 ככתבו וכלשונו, ובהפעלת כלל
ההשבה ההדדית ככל שנדרש, מוביל לא רק לתוצאה
יעילה אלא גם לתוצאה הצודקת ביותר (בדיוק המ
־
סקנה הסופית של השופטת נאור בעניין בית הרכב
כאמור), האם העובדה שבמקרים הנותרים ייפגעו
שיקולי הצדק הפרטניים במידה מסוימת מצדיקה
פגיעה כה קשה בוודאות המשפטית של צדדים לחו
־
זה מינהלי בלתי חוקי, ומצדיקה ריבוי הליכים וסר
־
בול ההתדיינות המשפטית כמעט כל אימת שעוס
־
קים בסעיף 302? דומני כי המחיר כבד מדי לתועלת
מועטה ומפוקפקת מדי, במיוחד כאשר העומס בבתי
המשפט ממילא כבד מנשוא. אימוץ מדיניות שיפו
־
טית שעשויה לסייע בהקלת העומס תתקבל באהדה
רבה הן על ידי המערכת עצמה הן על ידי הציבור
הרחב.
יש לשקול אם נכון
יותר לבטל כליל
את האפשרות
לסטות מתוצאותיו
הפשוטות של סעיף
302 ומחובת ההשבה
ההדדית המלאה,
אם אחד הצדדים
כבר מילא את חלקו
בחוזה, באופן שיעלה
בקנה אחד עם כוונתו
האמיתית והמקורית
של המחוקק
121
׀
עורך הדין
ינואר 5102