126 / 148
עבודה
קבילותן של ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות
בהליך גילוי המסמכים. לכן אין מקום לפסול ראיה
זו, שצורפה על ידי התובעת. עקרון המשחק בקל
־
פים פתוחים מצדיק שהראיה בהקשר זה תהיה לפני
בית הדין בבואו לעשות משפט. בצד זאת, מן הראוי
שלפני בית הדין יעמוד גם האופן שבו הושגה הראיה
- לא כדי להביא לפסילתה, אלא כדי לשקול פסיקת
פיצוי בגין הפגיעה בפרטיות.
בה במידה לא היה מקום להורות על פסילת
הראיות שהוצגו בעניין איסקוב. מדובר בראיות שלא
היה חולק בדבר הרלוונטיות שלהן. לו היו בידי התו
־
בעת, הייתה מוטלת עליה החובה לגלותן בשלב גילוי
המסמכים. גם ראיות אלה, שלא נוצרו לכתחילה תוך
פגיעה בפרטיות, היו צריכות לעמוד לפני בית הדין,
בצד אפשרות לפסוק פיצוי בגין דרך השגתן.
מסקנה זו מתבקשת לאור
סעיף שמירת הדינים שנ
־
כלל בחוק הגנת הפרטיות,
הקובע כי "הוראות חוק זה
לא יגרעו מהוראות כל דין
אחר". בהתאמה לכך כבר
פסק בית המשפט העליון
כי אין הוראות החוק גור
־
עות מהוראות כל דין אחר,
וממילא גם לא מחובותיו של
בעל דין לפי התקנות העוס
־
קות בגילוי מסמכים (רע"א
ראש קש מסחר 88
7264/95
, פ"ד מט(5)
בע"מ נ' רוכביץ
.))1996( 793
הכוונה העומדת ביסוד פסק הדין בעניין איסקוב
נכונה - למנוע מצב שבו חוטא יוצא נשכר. ואולם
במקרים מעין אלה יש שני חוטאים פוטנציאליים,
הראשון הוא הפוגע בפרטיות, והשני הוא זה שנמנע
מלגלות מסמכים רלוונטיים בהליך הגילוי והעיון.
אין מקום להעדיף חוטא אחד על פני האחר וכך לפ
־
גוע בכללי היסוד של ההליך המשפטי.
בהחלט ייתכנו מקרים שבהם יהיה מקום להגביל
את השימוש בראיות שהגיעו לידי בעל הדין תוך
פגיעה בפרטיות, גם כאשר דינן של ראיות אלה היה
להימסר לו בהליכי הגילוי והעיון. לדוגמה, אפשר
שיהיה מקום להגביל את השימוש בראיות אלה
בבקשות לסעדים זמניים, וזאת משני טעמים: רא
־
שית, בקשות אלה מוגשות על פי רוב בראשיתו של
ההליך המשפטי, עוד לפני שלב הגילוי והעיון במ
־
סמכים; ושנית, יש בסיס לטעון כי אין מקום להע
־
ניק סעדים שמקורם בדיני היושר למי שנהג בניגוד
להוראות הדין ופגע בפרטיות.
כמו כן יהיה מקום להגביל את השימוש בראיות
אלה על פי העקרונות הכלליים שנקבעו ביחס לגי
־
לוי ועיון במסמכים ובשים לב להוראות חוק הגנת
הפרטיות, לרבות שקילת עוצמת הפגיעה בפרטיות
בעקבות גילוים של מסמכים אלה, בשים לב לתוכנם
ולדרך השגתם, תוך איזון בין הזכות לפרטיות ובין
הזכות להליך הוגן וזכות הגישה לערכאות.
לצד זאת, כאמור, יוכל בית המשפט להטיל סנ
־
קציות מסוגים שונים על מי שהפר את הוראות
חוק הגנת הפרטיות (הפרה
העלולה להיחשב לעבירה
פלילית), וזאת בלי לפגוע
באינטרסים של גילוי האמת
ויעילות הדיון. כך יכול בית
המשפט לפסוק פיצויים
ללא הוכחת נזק לצד הנפגע
ולהביא בחשבון את הפגי
־
עה בפרטיות במסגרת פסק
הדין, ובמיוחד בעת פסיקת
הוצאות המשפט.
סיכום
בצד הניתוח העקרוני של
זכות העובד לפרטיות במקום
העבודה בכלל, ובעת שימוש במחשב ובדוא"ל בפרט,
קיבל בית הדין לעבודה בעניין איסקוב ובעניין בלוך
החלטות בנושא קבילותן של ראיות על בסיס גישה
שלדעתנו מחמיצה את מטרתו של ההליך המשפטי.
הקביעה כי נפגעה פרטיותו של עובד (או של המע
־
סיק) אינה אמורה בהכרח לחרוץ את ההכרעה אם
לאפשר שימוש בראיה. אם הראיה לא נוצרה לכת
־
חילה תוך פגיעה בפרטיות יש מקום לאפשר להציג
אותה, כי ממילא חובה לגלותה בהליך גילוי המסמ
־
כים. בדרך זו יוכל בית המשפט להגיע לחקר האמת
ולתוצאה צודקת. בצד זאת יוכל בית המשפט לפ
־
סוק פיצוי לצד שפרטיותו נפגעה בעקבות השימוש
בראיה.
מלאכת האיזון צריכה
להיעשות בין הזכות החוקתית
לפרטיות ובין עקרון "המשחק
בקלפים פתוחים", שהוא
נגזרת של זכות הגישה
לערכאות. יש להבחין בין
ראיות שנוצרו בדרך של
פגיעה בפרטיות ובין ראיות
שהיו קיימות ללא תלות
בפגיעה בפרטיות
ינואר 5102
עורך הדין
׀
126