129 / 148
קטרינה. זחאלקה טוען כי תפיסתה של המועצה מב
־
חינה בין משפט ההלכה כפרקטיקה וכאידיאה. מצד
אחד קיים "האידיאל ששואפים אליו ואותו מבקשים
להגשים", ומצד אחר "כאשר מבקשים לפתור בעיות
ייחודיות למקום מסוים בזמן מסוים, מוצאים פת
־
רונות מקומיים אשר מתחשבים באילוצים של יחסי
הכוחות בין דיני השריעה לחוקים המחייבים באותו
מקום ולנסיבות השוררות בו על ידי גישור בינם לבין
הדינים הדתיים" (332-232). לשיטתו של המחבר,
זוהי "גישה הלכתית חדשנית".
קביעה אחרונה זו ראויה לפולמוס; קרצ'אוי, מכל
מקום, לבטח ישלול אותה. ואולם אין ספק שהישגם
החשוב ביותר של המועצה האירופית ושל קרצ'אוי
הוא גישתם הפרגמטית, שהעמיקה את יכולתם של
המוסלמים באירופה להתמזג בחברת הרוב ולחיות
חיים נוחים בלי שייאלצו לראות את עצמם כמי שמו
־
רדים בהוראות האל. הביקורת העיקרית על המועצה
(ולא רק מצידם של פוסקים המצדדים במתודולוגיה
נוקשה) קשורה בנקודה זו ובשאלה הרחבה יותר של
הפער בין הרצוי למצוי במשפט. מעצם טבעו והיש
־
ענותו על קנון תאולוגי, משפט ההלכה אינו עוסק רק
באכיפת נורמות בתוך מציאות קונקרטית אלא גם
בהצגת אידיאות. ללא התאמתו למציאות הוא ייהפך
לאות מתה, במיוחד בחברות שבהן אי אפשר לכפות
את ההיענות לו. אלא שהטמעתה המובנית של הפ
־
רקטיקה הפרגמטית עלולה להנציח את הסטיות מן
הנורמות הרצויות. במילים אחרות, ואם להסתמך על
הדוגמה הידועה ביותר, חששם של מבקרי הדוקטרינה
הוא שההיתר שנתנה המועצה האירופית למשכנתאות
"בתוקף הנסיבות", גם אם תוך שלילתן העקרונית,
עלול לפגוע במוטיבציה של מוסלמים באירופה להקים
מערכות בנקאיות לגיטימיות מבחינה הלכתית.
וכדי לסגור את המעגל, הספר מלמד עד כמה
בעייתיים מושגים כגון "קיצוני" ו"פרגמטי", שנעשה
בהם שימוש תכוף בתקשורת הישראלית. כפי שמלמדים
דבריו של השייח' חאלווה, ביחסם לסכסוך הישראלי־
ערבי קרצ'אוי וחברי המועצה אינם מתונים, בלשון המ
־
עטה, אך בגישתם לשריעה כהלכת חיים הם חוללו רפו
־
רמה מרחיקת לכת. מציאותם של מוסלמים באירופה
מורכבת יותר מכותרות הגג המוצמדות לה, וחיבורו של
הקאדי זחאלקה עושה שירות חשוב בכך שהוא מציג
טפחים ממורכבות זו בפני קוראי העברית.
129
׀
עורך הדין
ינואר 5102